ממ סוף החופש בפתח :\

כ"כ באלי להמשיך אותו מצד אחד ומצד שני ממש רוצה לחזור, לכל האקשן,חיבוקים,נשיקות,כנות,טוהר..

לכל כל כל כל הילדים :)))

יש משהו במקום הזה שנקרא גן, שלמתבונן מהצד יש חשק לחזור פתאום לגיל הזה ולא בגלל שהם קטנים ובאלי לשחק בחול ולהשתולל ונמאס לי להיות גדולה..

פשוט יותר לכיוון הטוהר שלהם, הם נשמות טהורות,הם כנים מכל הנשמה הם אוהבים מכל הלב.. הם סמל התמימות.

אני יכולה להסתכל עליהם שעות כשהם ישנים ופשוט לחייך כמו מטומטמת ,לעבור מאחד לאחד ולכסות אותם ופה ושם להגניב להם נשיקה.. לעלות בעצמי מחשבות על מה הם חולמים, למלמל איזה כייף להם אין להם כ"כ הרבה דאגות.

אין להם דעות קדומות או עדיפויות הם לא מודעים לעולם החיצוני של הליכלוך והזועמה יש בהם את החלק הנקי שהם באמת על אמת מתחילים מדף לבן.

הילדים הקטנים האלה הם הייצור הכי אמיתי ואנושי שקיים, ורבים מהמבוגרים נוטים לזלזל בהם,שלא נדבר על לא לתת בהם אמון ואמונה,לפקפק ביושר שלהם וללכלך מעל הראש שלהם.

הם ילדים קטנים אבל גאד!! הם בני אדם,בשר ודם יצור חי ונושם, חושב,הולך,מחרבן,צוחק,אוכל הכל כמונו!!! ובכי חשוב מרגיש!!!

למה?? למה אתם הורסים אותם ככה. למה לא לדבר איתם כמו אדם אל אדם כמו חבר לחבר.. לא לשקר להם! ולא להעלים עין ממה שהם אומרים, כי בסוף הגלגל חוזר אליכם.

ואני רואה את זה בגן כשהילדים באים עם ההורים, ופתאום האמא מתחילה לדבר והילדה צמודה לה לרגל שומעת ומאזינה והיא אומרת אני לא יכולה איתה יותר היא מוציאה לי את המיץ מכניסה אותי לקריזות והילדה?? משפילה את הראש כי היא יודעת היא מרגישה שמדברים עליה!!!!!!!! מסכנה :\ זו ההרגשה הכי לא נעימה בעולם.. וכשהאמא מסיימת את המשפט מתכופפת עליה ואומרת לה כמו מטומטמת נכון?? מי עושה צרות לאמא??? (בציניות ובדו פרצופיות).. גועל נפש..

אני דוגלת בקודם כל לשים את עצמי במקום הילד ולפעול לפי מה שהלב אומר לי.. ז"א אם שני ילדים רבים ,אני לא יבוא וישיר להם "אל תכה זה לא יפה", אלה ירגיע את הבכי והכעס ואז ינסה לפתור.. כי תדמיינו לכם, אם תראו אנשים רבים ברחוב,לגיטימי שתבואו להפריד אבל בזמן ההפרדה בניהם, לא תשירו להם "אל תכה זה לא יפה" זה לא יפתר ככה, מה שכן יקרה זה שיהרגו אותכם יחד איתם.. אז למה להם כן (לילדים) וברחוב לא?! זאת השיטה!!.. וככה הכל צריך להיעשות..

שאני מדברת עם הילדים אני לא מנמיכה את הקול ולא מדברת איתם בקול מזלזל כזה ומלא ציניות,אלה בגובה העייניים פה ושם אני לא יגיד שאני לא מכניסה את הקול התינוקי הזה בכוונה אבל זה רק לשם ההרגעה כדי שיצחקו ויצאו מהבאסה לא בשביל לזלזל ולגרום להם להרגיש שאני מעליהם כי זה לא נעים בכלל, זה כאילו שאני מתנשאת מעליהם..

כמו שאני לא רוצה שיתנשאו מעליי אז גם להם יש צרכים וגם הם מרגישים וחיים!

אני אוהבת את המקום הזה כי הוא הכי אמיתי לא צריך להטות מסכה ולא צריך לשקר.. אני צריכה להיות אני, הם אוהבים אותי כמו שאני ואני רואה בהבדל בנינו בצוות..

אני חושבת שרוב הילדים קשורים אליי כי נגיד אני: אני יותר פונה ללב,לאהבה, לנשיקות וחיבוקים.. לקודם אני אוהבת אותך, אני כאן בשבילך ואז ללמד אותם לא להרביץ ,מה זה עונת החורף ואיך לעבוד בדבק..

וסבטה:יותר אחראית על צרכים פיזיים,חיתולים,אוכל לא להרביץ וכאלה.. אני לא חושבת שהיא תבוא לילד וסתם תלחוש לו אני אוהבת אותך ותנשק אותם.. אני לא מזלזלת בה או בדרך שלה להפיך אני מתה עליה ואנחנו חושבות באותו ראש אבל יש עדיין שוני. ואנחנו מסתדרות הכי טוב מכל הבנות שנמצאות בגן.. :)) אני לא יכולה בלעדיה היא אישתי!!

אני לא יכולה בלעדיהם ולא יכולה איתם, כי לפעמים הם משגעים אותי, אני לא אומרת שהכל שם וורוד והאוירה פסטורלית ואין שם דם ומכות בין הילדים כמובן!!! ואני מרימה את הקול שצריך ולוקחת אותם לחשוב על המ שהם עשו אם צריך..

אבל אני מתה עליהם!! בכל אופן,זמן וצורה.. גם בתוך הצעקות והקושי אני מוצאת את עצמי מחייכת ומתגלגלת מצחוק כי קשה לצעוק עליהם כי אני ידועת שמה שהוא עשה זה לא בא ממקום של "בכוונה ובזדון" אלה יותר כזה בטבעי.. של להגן על עצמו ועל האינטרסים שלו.

בקיצור, חפרתי אבל האהבה שם היא הכי אמיתית שיש ואם הם אוהבים אותי אז הם באמת אוהבים לא כי אני כופה עליהם את עצמי.. :]]]

סוף פסוק! =)

אז החופש עבר..

עשינו עלהאש,הסתובבנו במיליון מקומות שחדשים לי, רכשנו דברים חדשים..

הסתובבנו בשווקים, ראינו דודים..

טעמתי את טעם החופש.. מה שלא היה הרבה זמן..

ובעיקר בחג הזה הגעתי לחירות נפשית שזו אחת התובנות הכי טובות וההישג הכי טוב שהגעתי אליו בחופש הזה..

ואת הרף הזה לא הייתי משיגה ביומיום.. בין כל הבלאגן..

חשבתי על כל מה שעברתי עד עכשיו על מה שצפוי לי ועוד עומד לקרות, על החיים שלי שעומדים להשתנות בכל רגע נתון.. למרות שזה שינוי פיזי של ממש אבל השינוי הנפשי הוא בעייני השינוי שאני הכי צריכה לעבוד עליו..

השינוי הנפשי,ההרגשה שלי היא עומדת בעינה (ככה כן?) לפי דעתי זה,"אותה גברת בשינוי אדרת.." אולי מוקדם מידי להגיד כי עוד אין לי את זה.. אבל זה בידיוק כמו ששמן אחרי דיאטה עדיין חושב במחשבות של שמן.. ואצלי זה יותר מכולם כי למרות כל השינויים שהתרחשו וכל מה שקורה לי בחיים באיזשהו מקום אני עדיין דורכת במקום.. בגלל זה אני מתעקשת לא להתבגר..

עם כל השינויים התרחשו והובילו אותי קדימה אני עדיין חושבת אחורה ז"א אני לא מסוגלת להיפרד מזה..

אני חושבת שכל מה שיהיה לי וכל מה שהיה לי וכל מה שאני אעשה תמיד יהיו לזה מחשבות בשלוש כיווני אויר, עבר,הווה ועתיד כמובן .. כי אני תמיד חושבת על הכל וקשה לפסוח,לדלג ולעבור על מה שקרה,יקרה,או קורה עכשיו..

זה מציק לי.. אבל ככה אני..

בגלל זה אני עדיין מדברת עם סבתא שלי שנפטרה ועדיין חושבת שאני בזמן בצפר.. מבחינת ההתנהלותש לי, כן..

זה משהו שלא מתנתק ממני כי אני חיה את ההווה, מתכננת את העתיד ונזכרת בעבר..

אבל זה טוב כי יש לי הרבה זיכרונות,לומדת מטעויות ולא רוצה לחזור למקום שבאתי ממנו..  אבל איכשהו דורכת שם..

טוב,חפרתי וגם הסתבכתי..

בקיצור היה לי אחלה חופש,סימנתי וי על היעדים שלי ממנו.. פרט לזה שרציתי להגיע לת"א, להסתובב שם וזה אבל הרחקנו לכת לצפון.. ת"א זה חצי שעה ממני ,אז אמא אמרה יש לך את כל הימים בעולם להסתובב שם, אז נראה אולי מחר ב"נ ב"ה...

מחר חוזרים לשיגרה.. סוףסוף :))

עדיין צריכה לעבור על דברים סופיים לקראת השינוי שלי.. יש דברים פתוחים.. אבל מה שכן אני מחכה לו בקוצר רוח :]]

(מתישהו יבוא חלק ב'.. )

אז המשך חופש נעים לכל המחפששים.. תהנו :]

אני מחר בגן,

מקווה לא להתחרפן יותר מידי..

התגעגעתי לעמיתוש,כפרונה!

הלכתי לאכול סלט,

יומנחמד חומדים :)