מעניין, את כול הרעיונות הכי טובים שלי אני מקבלת בשירותים. אני פשוט לא יודעת איך להגיב על זה. או שאני כן יודעת, אבל לא רוצה...
בכול מקרה, בזמן שהייתי במקלחת, הגעתי למסקנה מאוד מעניינת- לחיות זה כמו להתגנב לבריכה אבל להיות בלי בגד ים, כך שאין אפשרות לשחות.
כלומר, אנחנו חיים אבל אין באמת שום תכלית לעובדה שאנחנו כאן...
נשמע מעט מלנכולי וגם לא באמת קשור למסקנה שאליה הגעתי [למרות שבזמנו, כלומר לפני כחמש-עשרה דקות, זה נראה לי הגיוני] אך קחו הכול ברוח טובה, זה מן הומור שחור שכזה, רק שזה לא באמת מצחיק, ואין לזה שום קשר לשחורים...
אני יודעת לזיין. את השכל. בצורה מדהימה. זה דבר אחד שבאמת אני יכולה להגיד על עצמי. אני לא יודעת אם להתגאות בזה או לא, אז אני פשוט עושה מה שכול אישה עושה- שותקת והולכת למטבח. רק, שלא כמו רוב הנשים, אני לא מבשלת שם, אני פשוט לוקחת לעצמי אוכל, ומשאירה את הכלים כדי שאבא ישטוף, למה אימא חוזרת הרבה יותר מאוחר.
אני מרגישה כול-כך פרועה, אני ממש שוברת מוסכמות. חה.
אני במצב רוח טוב כזה. האופוריה של יום האתמול [ה"יום" לא קשור פה, זה פשוט עושה רושם-> הפיצול שלי עונה לי: הרושם היחידי שזה עושה זה שאת מנסה לעשות רושם.]
אני חושבת שגיליתי את סיבת קיומינו. דיברתי עם איתי, והמסקנה העעיקרית אליה הגענו- שאלילי הספגטי, יצרו אותנו, בני-האדם, כדי שנכין את כדורי הבשר. הרי מי אוכל ספגטי בלי כדורי בשר. כול-כך לא סטייל. |:
ועכשיו, אני די בטוחה שהבנתם שאני לא ישנתי מתחילת השבוע. בכלל. אני כול הזמן על קפה. כאילו לא בכלל, שעתיים-ארבע ללילה. אבל זה היה שבוע לחוץ. אז שוב סליחה על כול השטויות. I'm on crack.
טוב, אז לא ממש הבנתי על מה השיר. אבל הבנתי ככה: קראק, ביצ', NIGGA!, ASIAN PEOPLE. מספיק בשבילי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: