מסע בין פתיתים כוכבים

טוב, אז יונתן התחיל כיתה א' לפני כמה חודשים. היה מאד מרגש, אין מה לדבר. העניין הוא שאחרי שחלפה ההתרגשות הראשונית, הגיע כצפוי הקושי. דווקא לא ליונתן, הוא ממש בסדר. מקבל פעמיים בשבוע שיעורי בית, מסיים אותם ברבע שעה ומתפנה לענייניו. מי שעובד הרבה יותר קשה הם אבא ואמא של יונתן. 5 שנים על אבא ואמא עברו בריקודים, והנה הגיעה כיתה א', והתחלנו לקרוע ת'תחת.

קודם כל, מדובר באופרציה ניהולית לא פשוטה בכלל. מדי שבוע מגיע מייל מהמורה עם רשימת נושאים שאנחנו צריכים להדרש להם לקראת השבוע הקרוב. ביום ראשון צריך לבוא עם חולצה לבנה. ביום שני צריך להביא חנוכיה. ביום שלישי יש טיול אז שיבואו מאורגנים עם מים וכובע. ביום רביעי אין כלום, כדי שיהיה לכם זמן להתכונן ליום חמישי, שבו צריך להביא גרב ניילון כי עושים ראש דשא בשיעור מדעים, ואגב, צריך מתנדבים להביא שני בקבוקי מיץ וחלה לקבלת שבת של יום שישי. מי מתנדב ? חוץ מזה, נא לא לשכוח לחתום על האישורים להצגה של שבוע הבא, וצריך גם שני הורים מלווים, ושימו לב שבתיקיית הקשר נמצאים המבדקים בחשבון, אנא חתמו והחזירו עם הילד. בנוסף ההורים שטרם שלחו את פנקס החיסונים של הילד מתבקשים לעשות זאת בהקדם. ושימו לב שבעוד שבועיים נחגוג כולנו יחד את יום השד-יודע-מה, אנא שריינו ביומנים, הילדים נורא מתרגשים. אין מצב לנהל את הסיפור הזה בלי איזו מערכת ניהול משימות מתוחכמת במיוחד. סתם לכתוב על הלוח שנה זה ממש לא מספיק, פשוט יש הרבה יותר מדי משימות, ומעט מדי מקום בלוח.

חשבתם שזה הכל ? כנראה שאין לכם ילדים בבית ספר. עוד לא נגענו בעניין הפרוייקטים. ברגע שיש לך ילד בבית ספר אתה הופך פחות להורה ויותר למנהל פרוייקטים. השבוע היינו צריכים להגיש יצירה לכבוד יום ה-100 לתחילת השנה. תהיו יצירתיים. זו ההוראה היחידה שקיבלנו. מיד התחלנו להפעיל את המוח על מה לעזאזל הילד יקח איתו ליום ה-100. בסוף, לאחר סיעור מוחות שכלל את כל המשפחה, כולל סבתא, הגענו לסולמות וחבלים עם 100 משבצות. מאותו רגע הבית כולו הפך לכוורת דבורים אחת גדולה. מחפשים תמונות באינטרנט, רצים לקנות קרטון ביצוע, יושבים עם יונתן לכתוב את כל המספרים, גוזרים, מדביקים, מניילנים, כל אחד עם התפקיד שלו, כולם נרתמים על מנת לסיים עם המשימה בלו"ז הנדרש תוך עמידה בתכולה שהוגדרה ובתקציב שהוקצה לנושא.

כשסיפרתי על זה להורים קצת יותר ותיקים הם התפוצצו מצחוק. חכה ותראה מה עוד מצפה לך בהמשך, אתה עוד תתגעגע לפרוייקטים של כיתה א'. דבר איתנו כשיונתן יצטרך לבנות דגם תלת מימדי של מולקולת DNA ובאותו זמן בדיוק יעלי תצטרך לבחור שיר של אריק איינשטיין וליצור מחומרים ממוחזרים אובייקט שיתאר את המחשבות שהשיר מעלה בה. השבוע ישבתי עם אחת כזו, ובעודה מספרת לי איך אצלה בבית הגדולה כבר מכינה את הדגמים יחד עם הקטנה, נכנס לחדר מישהו עם צלחת פירות יבשים. החיוך הראשוני מיד התחלף בהבעת דאגה: "היום ט"ו בשבט ? אני בטוחה שהייתי צריכה לשלוח איתם משהו. אולי חולצה לבנה ? אולי צלחת פירות יבשים? בטוח היה משהו".

לסיכום, לא נותר לי אלא להביע את הערכתי הכנה לאלה שמצליחים לנהל את הסיפור הזה עם יותר משני ילדים, ואם למישהו יש רעיונות יצירתיים בעניין דרכי התמודדות עם עומס המשימות אז זה הזמן(אולי מישהו שהיה מנהל פרוייקט בנאס"א או משהו יוכל לעזור, זה די דומה). אגב, אם מישהו רוצה להגיד שזה רק יהיה יותר גרוע אז שישתוק.

שבת שלום לכולם, ובהצלחה לכל מי שצריך לבנות את היכל הספר מגבס, את מעמד הר סיני מפלסטלינה או את הכותל המערבי מעיסת נייר. תהיו חזקים.