על החיים ..

כל יום זה קורה מחדש . צעקות, מריבות, בלאגנים והשפלות . אבל מה שהכי מעצבן אותי זה שדואגים רק לו, כועסים רק עלי, מענישים רק אותי!

אז דיי נמאס לי לא מקבלים אותי כמו שאני .

אני כבר חושבת על אייך זה החיים למעלה - בשמיים . ובאלי להיות שם !

אין לי למי לספר את כל מה שעובר עלי כי המשפחה שלי - לא אכפת לה ממני, החברות שלי - צבועות ומגעילות.

כל יום שעובר אני במלחמה עם עצמי , למי אני צריכה לקום בבוקר ? אני במילא עושה רק רע כמו שאת אומרת ..

הדבר היחידי שמחזיק אותי זה העתיד- אני רוצה לחיות את חיי בלי המשפחה שלי, להתנתק מכולם ולא לשמור על קשר.

למה משפחות לא בוחרים ?!

לפני כמה ימים חשבתי שזה הולך להיות היום האחרון שלי וממש בדקה 90 החלטתי שעוד לא.

שאני אתן עוד צ'אנס למשפחה, לחברות ושנראה מה ייקרה בעוד כמה ימים .

אבל זה רק החמיר , נכון אני רק בת 13 וכל החיים לפני אבל אני מרגישה שמיציתי את החיים שלי.

אלו לא היו חיים זה היה טרור .

במילא אני יודעת שאני לא אהיה חסרה לאף אחד.

ובמכתב ההתאבדות אני הולכת לרשום להם כמה שאני שונאת אותם שהם לא משפחה ושבאמת חבל שמשפחות לא בוחרים !!

אני מותשת והעיניים שלי לאט לאט נסגרות ולא רוצות להיפתח . לתמיד !

תודה למי שקרא את זה ונראלי שלא ייצא לכם לקרוא עוד פוסטים שלי.

אוהבת 3>