| 6/2011
יסמין
באיזשהו שלב היה לי בחירה, אני זוכר שעצרתי ואמרתי לעצמי שעכשיו זה הזמן אם להמשיך או לעצור את זה לתמיד ובחרתי להפסיק ובכל זאת המשכתי
כנראה שלא באמת הייתה לי בחירה, או שלא באמת רציתי לשכוח אותה..
אני זוכר את היום הזה, כמעט שנתיים שלא ראיתי אותה ופתאום היא מופיעה ומרעידה לי את השליטה, שוב, כאילו שזה מה שהייתי צריך באותה תקופה .. טוב כן. אותה כן הייתי צריך.
זה היה בצב'א, קודמתי להיות מ'מ ונשלחתי לבסיס אחר, היא הייתה שם מ'כית ..
בשנייה הראשונה לא זיהיתי אותה או שאולי כן ופשוט לא עיכלתי. היא קפצה עלי מאחורה, ואני הרגשתי זרם נעים כזה בכל הגוף, ולא הסתובבתי כי חשבתי שזאת אור ואז חשבתי שאור אף פעם לא עשתה לי זרם כזה, אז הסתובבתי והיא הייתה שם וחייכה אלי את החיוך הזה שלה, והיא כלכך שמחה לראות אותי ואני רק הסתכלתי עליה במבט נזהר, והיא חיבקה אותי ואני רק הרחקתי אותה בעדינות ופלטתי היי
היא לא אמרה כלום, האמת שהיא אפילו המשיכה לחייך, אבל היה לה את המבט הזה המאוכזב בעיניים ואז מלמלנו עוד כמה משפטים ובסוף היא אמרה 'נתראה?' ואני חזרתי אחריה 'נתראה'
באותו לילה חלמתי את החלום הראשון שלי עליה.
בעצם, אולי זה לא נכון להגיד, כי חלמתי עליה בתיכון כלכך הרבה פעמים.. כשהיינו ביחד, וכשנפרדנו וכשחזרנו וששוב נפרדנו ושוב חזרנו. אבל אותו לילה חלמתי עליה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותה אחרי שחשבתי שתקופת דניאל הייתה, נגמרה, ולא תחזור יותר.
בדיעבד, עוד בפעם הראשונה שחזרנו בתיכון ידעתי שהיא האהבה של החיים שלי, ושהיא תמיד תישאר האהובה שלי, אבל בבדיעבדים תמיד הייתי טוב.
אהבתי אותה. פשוט אהבתי אותה מהפעם הראשונה שהכרתי אותה, היא ישבה לידי בשיעור מתמטיקה. אני לא זוכר הרבה, אבל אני זוכר שאחרי שנגמר השיעור החלטתי שאני רוצה שהיא תיהיה חברה שלי.
כמעט שנה לקח לי להשיג אותה. רוב הזמן היא פשוט לא התייחסה אלי, אבל אני לא וויתרתי, ואז בסוף כיתה ט' התחלנו לצאת רשמית.
היא הייתה החברה הראשונה שלי, זאת אומרת, היו לי חברות לפניה, אבל אותה באמת אהבתי, היא גרמה לי לחשוב רק עליה, כל יום, כל היום. הרגשתי מטומטם, מאוהב.
נפרדנו אחרי פחות מחודשיים, וזה היה קשה, כוסאמק העולם כמה שזה היה קשה..
הייתי נער מתבגר בגיל 15 שאת כל החופש הגדול העביר בדיכאונות וגעגועים למשהו שכנראה לא יחזור, את כל כיתה י' העברתי בנסיונות לשכוח אותה, וכל פעם אהבתי אותה פחות וחשבתי שזה נגמר.
ביום הראשון של כיתה יא' היא ישבה לפני, והתלתלים האלה שלה, והכתפיים הדקות האלה שלה הוציאו אותי לגמרי מריכוז, אז החלטת להחזיר אותה אליי ועוד לפני שהספקתי לעשות הרבה, המורה הושיבה אותי לידה. כמעט ארבעה חודשיים ישבנו יחד, למדתי להתרגל לחיוך-בוקר-טוב שלה בבוקר, ולשיחות המטומטמות בזמן השיעור, אהבתי שהיא צוחקת מהבדיחות הציניות שלי, ואהבתי איך שכל סוף יום היא הייתה מחבקת אותי חיבוק ארוך שנתן לי כוח להמשיך להתגעגע עד למחרת.
בפעם הראשונה שהיא אמרה שהיא אוהבת אותי הייתה בסמס, יום אחר כך היינו חברים.
האמת היא שבכלל חשבתי שנגמר. רבנו ממש באותו יום, אני לא זוכר על מה, אבל היא לא חיבקה אותי לפני שהיא הלכה הביתה, זה אף פעם לא קרה לפני, ורבנו, אוהו כמה שרבנו, אבל באותה פעם זה היה אחרת.
אז רצתי אחריה ותפסתי לה ביד, ואמרתי לה שאנחנו חייבים לדבר, והיא אמרה שטוב ואמרתי לה שאני מצטער והיא אמרה שזה בסדר ושאלתי אם היא לא כועסת והיא אמרה שהיא לא כועסת,
וכל אותו זמן היא לא הסתכלה לי בעיניים אז פשוט עמדנו אחד מול השניה וחיכינו שיקרה משהו ואחרי שעברו כבר שני אוטובוסים והשתיקה נהייתה מביכה מידי היא אמרה שאולי כדאי שהיא תלך, ושנייה לפני שהיא הסתובבה אמרתי 'תסתכלי לי בעיניים ותגידי לי שאת לא כועסת..' והיא הרימה אלי את המבט ושתקה ופתאום היא התקדמה אלי וחיבקה אותי, אבל לא כמו כל יום, היא השעינה את הראש שלה על החזה שלי וכרכה את הידיים שלה חזק מסביב למותניים שלי, ואני חיבקתי אותה חזרה והשענתי את הסנטר שלי על הראש שלה, ואחרי כמה דקות שרעד לי הראש הבנתי שהיא בוכה. ולא ידעתי מה לעשות אז נישקתי את הראש שלה כמה פעמים עד שהיא התרחקה, והיא התחילה ללכת, והלכתי אחריה והיא צעקה ואני צעקתי חזרה והיא מלמלה ואני מלמלתי חזרה וכל אותו הזמן היה לי גוש מחנק בגרון שהזכיר לי כמה אני אוהב אותה.
בסוף היא עצרה, והסתכלה לי בעיניים ואמרה לי הכל, ואני אמרתי שאני מצטער, והיא אמרה שזה לא מספיק ורציתי להגיד לה שאני אוהב אותה אבל המילים לא יצאו לי, והיא אמרה 'תן לי להרגע' וכשהמשכתי לעמוד מולה בלי להגיד כלום היא אמרה 'תלך', אז הסתובבתי והלכתי מתאמץ הכי שאפשר לא לחזור אליה ולחבק אותה הכי חזק שאני יכול.
אחרי שהגעתי הביתה והדלקתי מוזיקה ונשכבתי על המיטה הוצאתי את הפלאפון, רציתי להתקשר אליה או לשלוח לה הודעה, וראיתי שיש לי הודעה ועשיתי קרא ועצמתי עיניים חזק חזק והתפללתי שזה יהיה ממנה, וזה היה. והיה כתוב רק 'אני אוהבת אותך..' וזה היה כל מה שהייתי צריך, והייתי הכי מאושר בעולם. יום אחר כך כבר היינו חברים רשמית.
חודשיים אחר כך כבר ידעתי לנגן בגיטרה את 'יסמין', אני לא יודע למה אבל הוא הזכיר לי אותה תמיד, עכשיו זה כבר הפך להיות השיר שלנו.
פעם שמעתי אותה אומרת שהחלום שלה זה שחבר שלה ידע לנגן בגיטרה, וזה היה עוד לפני שחזרנו.. אז למדתי, בשבילה.
ישבתי שעות על גבי שעות תקוע בחדר ללמוד את האקורדים והפריטות, הכל בשבילה
אבל הפעם הראשונה שהיא שמעה אותי מנגן לה את 'יסמין' הייתה בצבא, כמעט ארבע שנים אחרכך.
באותו ערב ראשון שלנו אחרי שנתיים, באותו ערב שחזרתי לאהוב אותה, שוב.
| |
| כינוי:
SOYNOY
מין: נקבה
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
