אימפוטנציה של מילים

(מרגישה מוזר לכתוב 18+ כי קראתי הכל בערך גם כשהייתי צעירה יותר. מצד שני סביר להניח שגם ככה אין א.נשים מתחת ל18 בישרא. בכל אופן זה טקסט דיי מיני, אז תחליטו אם בא לכםן לקרוא או לא. וזהו להקדמה.)

כשאצא מהמקלחת לבושה כותונת ורודה ושיער מטפטף

תסתכל עליי בחיבה ותשאל

אם היו מים חמים. אני אהנהן 

ואתקרב אליך למיטה

אתה תסמן לי לשבת לידך ותבריש 

את שיערי השחור כלילה

אני אשב שם וארגיש 

את מגע אצבעותיך 

את הבל נשימתך בעורפי 

אתה תשאל אם סיבנתי טוב ואני אענה

שממש כמו שלימדת אותי 

אתה תקום למטבח ותחזור עם מגש 

עליו עוגיות וכוס חלב 

אתה תמיד מביא לי עוגיות כשאני ילדה טובה 

כשאטבול את העוגיה הראשונה תשאל אם שמעתי משהו מעניין היום 

רוב היום אני כאן

החדר אותו חדר, החלון אותו חלון 

הנוף אותו נוף 

רק הצלילים שונים.

אני אגיד לך שאני חושבת שהשַׁחרור  חזר לקנן 

ואתה תגיד לי שתלך מחר להציץ בגינה

אתה תשאל אם שמעתי משהו נוסף 

אני אגיד שנדמה שהרוח כעסה היום 

ודפקה הרבה 

אתה תגיד שנכון, הרוח כועסת. כמה 

עצים נפלו וכמה אנשים נפגעו 

אתה תקשה ותשאל אם שמעתי משהו אחר, גם אם הוא לא אמיתי 

אני אענה שברור 

אתה תבקש לשמוע ואני אגיד 

שכל קולות הטורפים קראו בשמי 

כמו תמיד 

כמו כל יום 

קראו לי שרמוטה שרמוטה 

בואי לכאן 

בואי לשבת איתנו 

בואי לשחק 

אתה תשאל אם הלכתי לשחק 

אני אענה שלא 

שפחדתי 

אתה תשאל 

אם אני רוצה עזרה 

שתלווה לי קצת אומץ 

ושתעזור לי לשחק 

אני לא אענה 

רק אקח עוד עוגיה בחלב 

אתה תושיט יד ותסיט

את שיערי אל מאחוריי האוזן

תסתכל בעיניים הטובות שלך ותגיד 

שאף אחד לא אוהב פחדנים 

ואני 

שרק רוצה שיאהבו אותי

אגיד שנגמר לי החלב 

אתה תזיז את המגש 

עם הכוס הריקה 

והקערה עם הפירורים 

לשידה שליד המיטה הגדולה 

יש לי שם ציור ממוסגר של ורדים

ומנורת לילה

אבל המנורה אף פעם לא דולקת. 

אני לא יכולה לפחד מהחושך 

אף אחד לא אוהב פחדנים 

אתה תחזור לשבת על המיטה ותגיד לי לעמוד 

אני אבין שזה השלב להיות אמיצה 

אתה תרים מעט את הכותונת ותגלה תחתונים 

ורודים עם נקודות ופפיון קטן מקדימה 

תלטף לי

את הצוואר את הפנים את פנים הירכיים 

אני ארגיש 

מוזר 

נעים 

מפחיד 

אבל אף אחד לא אוהב 

פחדנים 

אתה תשלח יד אל הפפיון

תשחק איתו קצת 

ואז תוריד בעדינות את 

התחתונים שלי 

תתחיל ללטף

לצבוט

לאט

עדין

אתה תגיד ש

אין מה לפחד 

ואני אתחיל לרעוד 

וכאן נתקעתי.

אולי זה בכלל אמור להיגמר כאן? 

בכל מקרה, תודה שקראתםן. ואני יודעת שהוא טיפה משונה

אבל אשמח לשמוע מה חשבתםן ומה עלה בכםן 

תודה 

♡

אמא שלי ממש אוהבת אותה אז אנחנו מכירים אותה בבית כבר כמה שנים.
יש לנו הדפסים של ציורי הדלעות שלה בסלון ובכניסה לבית ציור שלה של הר פוג'י. כששמענו שתערוכה שלה מגיעה לארץ מאוד התרגשנו, אמנם אמא הייתה כבר במוזיאון שלה ביפן אבל אחותי ואני אף פעם לא היינו. בן זוגי היה אמור לבוא איתנו, אבל הוא במילואים אז לא יכל להצטרף (שזה מצער מהמון סיבות).

ניסיתי להזכיר לעצמי לפני שנכנסנו מה האומנות שלה בשבילי, ולנסות להתרכז בזה ולא בעובדה שהמקום מפוצץ וזה מרגיש קצת פחות מיוחד.

אז נכון שיש המון תורים, ו30 שניות להיות בחדר, אבל זה היה מדהים. 

וגם overwhelming מטורף. העבודות שלה הציפו אותי ושברו אותי לאלף רסיסים. 

מאוד אהבתי את העבודות בשחור לבן שהוצגו שם, והרבה מהעבודות המוקדמות שלה.

המסקנות העיקריות שלי הן שאני צריכה לחקור עליה עוד, ושאני צריכה לראות תערוכה שלה ביפן.

הישראלים הם קהל נורא ואיום. ניסיתי שזה לא יקלקל לי, וזה באמת לא קילקל, אבל כן הפריע קצת.
יחד עם הצפיפות ותחושת העומס שהעבודות מעבירות זה היה טו מאצ' ברגעים מסוימים. 

אבל איזו אישה מעניינת, בחיי.

היו פה עוד א.נשים שביקרו? אשמח לשמוע חוויות שלכםן!

חוץ מזה, כבר סופש שני שאהובי לא כאן. אני מתגעגעת. 

לפחות אני יכולה להתנחם בעובדה ששנינו מאזינים לדורי בן זאב בכאן 88 כרגע. ♥

המפלצת עוד קיימת. נחה. אני מנסה להתכחש לקיומה אבל זה לא קל. 

בטח תציעו לי לדבר איתה, אבל בחיי שאין לי מושג איך. ואני גם חוששת. 

כך או כך אני מפסידה.

נראה מה יהיה 

אני קצת יותר טוב עכשיו. 

המטפלת שלי הסכימה לפגוש אותי אתמול

הייתי מחוקה מקלונקסים אז לא זוכרת המון 

אבל כך או כך זה בטח טוב שדיברתי איתה. 

אני נוסעת היום לחברה שלא ראיתי הרבה זמן 

אני מקווה שאוכל להינות 

ולשכוח קצת

ממש מתיש לשנוא את עצמי בכאלה עוצמות כל הזמן 

אני רק רוצה קצת שקט

אני כל כך מצטערת

אהוב שלי

אתה הדבר הכי טוב שקרה לי 

ואני תמיד אבחר בך

כל יום מחדש

אלו היו פשוט כמה ימים שהמפלצת השתלטה עליי

זו הייתה פגיעה עצמית בדרך אחרת

כבר היה עדיף שאפגע בעצמי פיזית

מאשר להתמודד עם המחשבות על זה שפגעתי בך

אני כל כך מצטערת

ואני אוהבת אותך תמיד

ואני רק רציתי לכתוב שם

דברים שלא יכולתי לכתוב בפרופיל אמיתי 

והם שלחו הודעות

אני לא יזמתי עם אף אחד

אבל הם שלחו

ואני עניתי

והייתי כאן לבד

וכל הטורפים הקיפו אותי

ורציתי להיטרף

רציתי להרוס

להיחרב

אני אספר לך הכל כשתחזור

זה יקרע לי את הנשמה אבל אספר

אני לא רוצה להסתיר ממך

והלוואי שתאהב אותי עדיין

ושתבין

ושאני אבין

שאלו לא תירוצים

שפשוט באמת השתגעתי

ושדמיינתי שזה היה עם סכין לצוואר

עם אקדח בראש

ושלכמה רגעים

בהתכתבויות

הייתי הזונה שאני באמת

לפעמים אני שונאת את עצמי כל כך

שזה בולע את הכל

זה צובע את כל שאר הרגשות בעולם בבוץ

ואני אוהבת אותך כל כך

ואפילו הייתה פעם שהצלחתי לעצור

הצלחתי לא להיטרף

אהוב שלי

בבקשה סלח לי

בבקשה

אני מתחננת