אימפוטנציה של מילים

אני לא בטוחה מה אני מרגישה עכשיו 

המפלצת רדומה וזה מבאס אותי

למה אני צריכה לעבור מאפס למאה כל הזמן? מה עם קצת עצירות ביניים? 

חוץ מזה, המפלצת לפחות הביאה איתה השראה לכתוב.

עכשיו- נאדה. 

בשלישי היה לי חלום מזעזע. לקח לי ממש הרבה זמן להתאושש ממנו. 

אני כל כך רוצה לכתוב משהו מעניין, כל כך רוצה שתקראו את זה ותגידו 'וואו, איזה יופי היא כותבת', אבל אין לי שום דבר. הראש שלי חלול. הלב על מצב טיסה. לא נשאר עם מה לעבוד 

אני צריכה לארגן תיק לנסיעה לאהובי לסוף השבוע, אבל אני לא מצליחה לזוז. אני רק רוצה להיות גוש. 

בהיעדר מילים יפות משלי, הנה שיר מקסים של גיורא פישר

התעמלות יומית

הַקְפֵּד עַל גֵּו זָקוּף.

הָרֵם אֶת יָדֶיךָ לִצְדָדִים

כְּדֵי לִשְׁמֹר

עַל שִׁוּוּי מִשְׁקָל.

הַיְשֵׁר מַבָּטְךָ

וּבְשׁוּם פָּנִים

אַל תַּבִּיט לְמַטָּה

פֶּן תִּרְאֶה

מִבַּעַד לַחֹשֶׁךְ

אֵיךְ נִרְאִים

פְּנֵי הַתְּהוֹם.

(רוצים לדבר?)