אולי אני נראית לכם מכובדת ומרשימה... למעשה אני כבשה שנקלעה ללהקת זאבים.

"אני רוצה לדבר איתך."

"טוב..."

"התזונה שלך לקויה." היא ישר ניגשה לעניין. "את לא אוכלת. ורזית נורא."

"את טועה, אמא. שקלתי את עצמי ו-"

"אני לא מוכנה לשמוע את השטויות האלו. אם עוד פעם אחת אני רואה שאת לא אוכלת נורמאלי, אני אדאג לזה שתאכלי בדרכים הרבה פחות נעימות."

"טוב."

"הבת שלי לא תהיה אנורקסית!"

"טוב."

"אל תגידי לי 'טוב', שמעת?"

"טוב."

אמא, אנורקסיות לא אוכלות, אני אוכלת.

אנורקסיות לא שמנות, אני שמנה.

אני לא אהיה אנורקסית, בחיים לא.

אפילו אם אנסה.