אולי אני נראית לכם מכובדת ומרשימה... למעשה אני כבשה שנקלעה ללהקת זאבים.

אמא שלי לא בבית, והיא חוזרת מחר. במהלך ארבעת הימים של היעדרה, הבית הפך למעין חורבה. פירורי לחם מפוזרים בכל פינה, דבש מרוח על הקירות, צעצועים מפוזרים בכל הבית- והמון, המון, ג'וקים ונמלים.

אז למרות שאני צרודה, מצוננת ובעלת כאב גרון עז ושיעולים לא נחמדים- שינסתי מותניים, עטיתי כפפות על ידי והתחלתי בעבודה.

במשך ארבע שעות ולא פחות- ניקיתי בשיטתיות את הבית, חדר אחר חדר. צלחת אחר צלחת.

הגדלתי לעשות, הוצאתי את כל האוכל מהמקרר וצחצחתי אותו. טוב שכך, מפני שהוא היה מטונף, וכעת הוא מבריק ו.. אממ.. מעורר תיאבון.

לאחר שסיימתי עם הניקיונות, ואחיי חזרו מחדר האוכל, אספתי את כוחותיי האחרונים והכנתי מרק ירקות, שמתבשל בזה הרגע.

יאמי.

גופי כואב ודואב, ובהחלט סיימתי את משימותיי להיום, על אף צעקות אחיי הקטנים ברקע, משום שהם מסרבים ללכת לישון. סביר להניח שלא אוכל ללכת לבית הספר מחר.

-

ועכשיו, עכשיו אני... רגועה.

http://www.youtube.com/watch?v=PLFVGwGQcB0

אולי זה מפני שאני שומעת את היצירה המדהימה הזו.

קחו לכם חמש דקות של שקט, הדליקו את המוזיקה, עצמו עיניים ורוקנו את ראשכם מכל מחשבה מיותרת.

תתרכזו ביופי של היצירה, ותחשבו על ים. ועל שקיעה.