החיים שלי

אחרי מלחמת העולם הראשונה, היטלר התחיל להאשים את היהודים

בהפסד של גרמניה, כשהוא עלה לשלטון ב-1933 הוא התחיל

לחקוק חוקים נגד היהודים, וכשב1939 התחיל היטלר לקחת יהודים

ועקר אותם מין ביתם והעביר אותם למקום חדש, שבו השם לא קיים.

בסופה של תקופת השואה מתו כ-6 מיליון יהודים.

ולמה אני מספרת את כל זה, הרי כל זה ידוע

מספיק לפתוח את הויקיפדיה או כל ספר היסטוריה אחר

בשביל לקרוא את זה.

הרי היום, זה כבר לא יקרה לעם היהודי כי יש לנו מדינה,

ובתוכה את הצבא שמגן עלינו, אבל אם אנחנו, הפכו למשו אחר,

הרי אחד הלקחים הכי גדולים של השואה חוץ מהלקח הכי ברור

'לא תרצח' הוא לא לשפוט ולקבל את המשו השונה הזה מאיתנו.

אבל אנחנו כעם בשנים האחרונות הפסקנו לקבל את השונה,

אם זה להגיד שצריך לעשות טרנספר לערבים שהרי זה מה שעשה היטלר

ב-1939. או אם זה בלשנוא את החרדים.

הרי גם בתורה בספר דברים (שבו כתובים כל החוקים של התורה למי שלא יודע)

כתוב שצריך לכבד את הגר (מי שאינו יהודי) את האלמנה ואת היתום.

זה לא אומר שצריך פתאום להתחיל לאהוב אותם ולהתייחס אליהם כאילו הם

אנשי בית אלא מספיק לכבד אותם ואת אמונתם ואת דעותם

אבל לא להגיד שצריך להרוג אותם או משו כזה.

הרי נכון, במדינת ישראל שנת 2012 כולם צריכים להתגייס לצבא

 ולשלם מסים והכל, אבל גם צריך לכבד את אחד תשני, גם אם אנחנו שונאים את הקבוצה או תעם

שהוא מייצג.

לסיום, הינה שיר של הפיל הכחול שמסכם את כל זה שקוראים לו "יחסית בסדר".