עוד בגיל קטן למדתי שצריך לרצות את כולם
לתת להם את מה שהם רוצים ובכך הם
יעזבו אותי ולא יצעקו עלי.
עוד בגיל קטן למדתי לשתוק, לא לדבר
כי אם אני ידבר אז יצעקו עלי
ויגידו לי לשתוק כי לי אין שום דבר חכם להגיד
ולי אסור לדבר לא על הרגשות ולא על כלום.
עוד בגיל קטן למדתי שאסור להרגיש דברים
אסור לתת לאנשים לראות אותי בוכה
או לספר להם איך אני מרגישה
כי אז פשוט יצחקו עלי, ויגידו לי
שזה לא נכון ואסור לי להרגיש ככה.
עוד בגיל קטן למדתי לוותר על דברים שאני רוצה
ואוהבת לעשות כי יש אנשים אחרים שרוצים את בול
אותם דברים והם יותר חשובים ממני.
עוד בגיל קטן, למדתי שאסור לסמוך על אנשים
כי הם תמיד יפגעו, ותמיד ילכו ותמיד לא יהיה
אכפת להם מה עובר עלי.
ועכשיו בגלל כל אותם הדברים האלה,
אני סובלת.
סובלת בגלל שוויתרתי על משהו שאני התאהבתי בו,
סובלת כי אני כבר לא יכולה יותר לסמוך על אנשים,
סובלת בגלל שאני כל כך חוששת להיפגע מאנשים
אז אני מעדיפה לפגוע בהם קודם, לדאוג בכך שהם לא
יסבלו אותי, ואז לשתוק, לשתוק כי לא אכפת להם ממני
כי בטח יש להם אנטרסים ממני וברגע שהם נגמרים
אז הם ישימו את הזין הכי גדול שיש.
סובלת בגלל שאני כל כך חוששת לספר להם מה עובר
עלי שלא ידאגו לי ופשוט לא יכולה כי אז אני יודעת שהם יצחקו
עלי, ואם אני יטעה במשו אני תמיד יהיה המטומטמת, המכוערת
זאת שלא כיפ להיות איתה כי היא תמיד בדיכאון.
אז אני מעדיפה להיות כזאת להרחיק אנשים ממני
בשביל שלא יפגעו בי יותר, בשביל שילכו ממני
כי אני לא שווה כלום!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
