להתחיל מבראשית

כמו הצבע. לא כמו המאכל.

כמו דף העריכה. כמו הקיר. כמו אישה. כמו הקלידים הפחות יפים של הפסנתר. כמו כמו הטלפון שכבר לא מצלצל. כמו המודם שמחבר אותי. כמו הדפים של 'ביום שהמוסיקה מתה' שחודר לי לאוזניים בדרך אל הלב. כמו דנה ששכחה אותי מזמן. כמו הפסים שבציפית השחורה שלי. כמו התחתיות של הרמקולים. כמו הצבע שדרוש לי יותר מהכל בחשבון הבנק האינטרנטי שלי. כמו יצקן שאני מתגעגע אליו. כמו החלקים הקטנים בעין שלי שלא יפים ולא אדומים מעייפות. כמו הצבע של התפוח הכי טעים שיש. כמו המגבות בארון וכמו האוטו שאני נוהג בו כל הזמן.

וכל הלבן הזה בא בגוונים שונים. לפעמים הוא חיוור ולפעמים הוא צהבהב ולפעמים הוא גורם לי להיות רעב. אבל הוא אף פעם לא עובר בשקט. תמיד הנוכחות שלו - או החוסר שלה - תופסת לי את העין. 

אחד היחידים שלו שבאמת טובים.

שיהיה לכם יום לבן.

קובי