להתחיל מבראשית

אני יודע שהכותרת נשמעת כמו משהו עמוק. איזו שטות על זה שמעכשיו אני מחליט לעשות דברים בלי לחשוב על ההשלכות שלהן, או משהו מטומטם אחר. אבל היא לא. בסך הכל התקבלתי לעבודה בנתב"ג כקופאי / מוכר בחנות הגדולה של ג'יימס ריצ'רדסון. אחלה עבודה עם אחלה כסף בשעות לא שעות, לתהייתכם. אמנם חיכיתי לתשובה גם מ'כלי זמר', אבל הם משכו לי באף יותר מדי זמן (מבחינתם אני עדיין מחכה לתשובה לגבי ראיון שלישי). ועכשיו אני מרגיש הרבה הרבה יותר טוב. זה הרבה פחות גרוע (יותר נחמד?) כשלסבל שלך יש תאריך תפוגה (10.8.11 - משכורת ראשונה). הכל הרבה יותר מסודר וכרגע השאלה היחידה היא ממי ואיזו הלוואה אפשר לקחת כדי שאני אחזיק מעמד עד אז בלי להתבכיין יותר מדי ובלי שינשפו לי בעורף יותר מדי. בטח אגיע למסקנה עד הערב.

בלי כל קשר (נשבע), היום הולך להיות יום מעניין. יש לי הרגשה כזו. כרמל עוד מעט אמורה לבוא לאסוף אותי כדי לנסות סוף סוף את מה שהוקעתי תמיד - יוגו (זה נראה פלצני מדי ולכוסיות מדי. תתבעו אותי), ואחרי זה אני אמור לפגוש את חברתי היפהפיה. בערב אלון מקיים מסיבת סיום לימודים אצלו בבית שגם שירלי וגם יעל (!!!!!!!) תגענה אליה. מה שאומר שלא יהיו הרבה רגעים דלים :)

אה. וכדי שאני לא ארגיש שהפוסט הזה מיותר לחלוטין:

קצת מיותר. עדיין.

לא נורא 3>

קובי

עריכה: היפהפיה הזו הביאה לי מוזה. אז אולי הפוסט הזה לא יהיה חסר טעם, אחרי הכל.

*******

כשאת כאן איתי לרגע

הרגעים הם כמו נצח איטי

והצבע משתגע לבדו

אבל איש אינו יודע

כי כאן אין עוד אחד זולתי

חוץ ממך וחוץ משקט ונגדו

ואת כנגד כל הסיכויים שלי

וכשאת קמה, זה נראה אצלי

שהכל עצוב, ואין דמעות

והסתם עוטף את הקירות

ואותי

איך את מסתכלת קבע

ותמיד את אומרת מילים

פי שבעה ולא פי שבע

כי ברור

ואז בפסנתר נוגע

כי הכל מסתכם בצלילים

אבל לא מזדעזע

כשאסור

ואיך תמיד את מתפתלת בשבילי

גם אם את לא רוצה להיות כבר בגללי

כי הכל עצוב ואין דמעות

והסתם עוטף את הקירות

ואם יש פה אור, זה רק אור נרות

שייכבו רק עוד כך וכך שעות

כמו קולי

כשאת כאן איתי לרגע

הרגעים הם כמו נצח, איתי

*******

וכן. יש לחן. אז תעשו מנוי כדי לשמוע אותו, ביום מן הימים :)