להתחיל מבראשית

כשהייתי תלמיד תיכון, צעיר בן 16 בכיתה י', רק התחלתי את דרכי במגמת המוסיקה של 'תיכון קרית שרת' ('קמפוס שרת' - כיום). בהופעות הראשונות של המגמה שבהן נכחתי, כל מה שעשיתי היה להפוך לפסנתרנית של המקהלה את הדפים. עשיתי את זה עם הרבה אהבה ועם סוויטשרט צהוב של 'פוקס', כשאני מחוסר כל מודעות עצמית, ומאושר שנתנו לי בכלל לעמוד על הבמה באיזשהו אופן.

באותו שבוע, פגשתי לראשונה את ניר יצקן. ילד עם שיער חלק ובלונדיני אסוף בזנב סוס, משקפי אינטלגנטים ומעיל ארוך, שנראה באופן חשוד כמו צעיר היטלראי מאוסטריה. ניר המדובר הוא פסנתרן משכמו ומעלה, וקלידן אפילו יותר טוב. שלא לדבר על כשרונותיו בתחום העיבוד וההפקה המוסיקלית שפשוט פרצו ופורצים את רוב הגבולות שהכרתי אצל צעירים בתחום הגילאים שלי. בשבוע הנ"ל הוא עלה לבמה הבית ספרית (תיאטרון חולון, למי שמכיר) לחלוטין לבדו, וניגן פרק ראשון מתוך פנטזיה שהוא הלחין - מול קהל של כמעט אלף איש. 

לאורך הלימודים התיכוניים שלי הספקתי חצי לשכוח ממנו, בהתחשב בעובדה שהוא סיים את חוק לימודיו בדיוק כשאני סיימתי את כיתה י' - והתגייס מיד (ללהקה צבאית, כמובן. קודם לחיל החינוך ומאוחר יותר לחיל האויר), אבל הוא תמיד היה בחלק האחורי של הראש שלי כמודל כמעט ראשי לחיקוי. חוץ מזה, במגמת המוסיקה של קרית שרת כמו במגמת המוסיקה של קרית שרת, אתה אף פעם לא באמת מסיים ללמוד. וללמד. אז הוא היה מגיע מדי פעם לגיחות של נגינה בטקסים כאלו ואחרים וכמאזין להופעות של חלק מהתלמידים. 

לקראת סוף שנתי הראשונה (והיחידה) כחייל, ממש בתחילת סמסטר החורף באוניברסיטה העברית, הייתה תקופה מסויימת שנסעתי בכל יום לבסיס שלי בירושלים, כשניר נסע לאקדמיה ברכב הפרטי שלו. בתור חייל באופן כללי, ובתור טרמפיסט מצטיין באופן פרטי, מיהרתי להצטרף אליו בכל פעם שזה התאפשר כדי לחסוך לעצמי את הדרך האיומה באוטובוסים. כמובן שניר, בהיותו איש רעים להתרועע אפילו לפני היותו מוזיקאי, הנעים לי את הדרך מאד והשיחות איתו עזרו לי באותה התקופה יותר מהרבה דברים אחרים. אבל לא פה הנקודה. 

באחד מן הימים הוא זרק כבדרך אגב - "אז התחלתי לנגן לאחרונה עם כמה חבר'ה ירושלמים... הם די מצויינים. נראה לאן זה ילך". הוא כמובן, דיבר על הגלגול הראשון של להקת 'אומללה' (Umlala), להקה ירושלמית שפועלת מ-2009 ומורכבת מג'וזף ליימון (שירה) יובל גורן (בס) אוראל תמוז (גיטרה) ניר יצקן (קלידים) ועומרי בלאו (תופים). באותה התקופה הם היו בסיום הפרודקשיין לקראת הקלטות האלבום הראשון שלהם, ובמקביל טחנו הופעות בכל מקום אפשרי. מיותר לציין שלפני שהקשבתי להם, הערצתי אותם רק על זה. להקליט אלבום בגיל הזה זה לא עניין של מה בכך - בטח לא כשאתה לא הבן של.

בגלל הקרבה והאהבה הרבה שלי לניר, קרה מצב שכל פעם שהוא עשה איזה צעד גדול עם הלהקה הוא סיפר לי על זה, ואני כמובן התפוצצתי מגאווה - אפילו שלא היה לי ולו חלק קטן בעניין. הרגשתי שמישהו שאני מכיר כל כך כל כך מקרוב מתחיל את צעדיו בעולם האמיתי של המוסיקה - לא זו הביצתית והישראלית, אלא האירופאית והאיכותית יותר (וכשתקשיבו לאומללה, או אפילו תגיעו להופעה שלהם - תבינו על מה אני מדבר). זה פיתח בי תקווה וגרם לי לאושר. עד עכשיו. 

לפני שנסעתי לארצות הברית, ממש שניים או שלשה לילות לפני הטיסה, התקיימה הופעה של החבר'ה האלו בתיאטרון תמונע בתל אביב - הופעה שהחלטתי שאני לא מפסיד בעד שום הון שבעולם. לקחתי את ידידה שלי חן, ואת אלון ולירי - שני חברים טובים שאז עדיין היו ביחד, ונסעתי איתם לשם. עכשיו, מי שמכיר אותי יודע, שכמה שאני לא אהנה ממוזיקה, אין מצב שאני אזוז לקצב שלה לולא אני שתוי - וגם אז לפעמים זה לא זורם לי. אבל בהופעה של אומללה רקדתי. אשכרה רקדתי כמו שלא רקדתי בחיים. והרגשתי טוב. הרגשתי ממש ממש טוב. וכשנסעתי לארצות הברית, אומללה היו אחד הדברים הבודדים שהרגשתי צער על כך שאני משאיר מאחור.

אבל עכשיו אני כאן, בארץ, ועכשיו אומללה מוציאים את אלבום הבכורה שלהם בהופעת השקה מיוחדת מאד שתתקיים מחר בערב, במועדון ה'בארבי' בתל אביב. אני מפציר בכל אחד ואחת מכם - בבקשה, בבקשה, עשו לעצמכם טובה ענקית - ובואו לשמוע את המדהימים האלו לפני שהם בורחים לנו מכיפת הזכוכית שמכסה את סצנת האינדי בארצנו הקטנטונת לאן שהם באמת שייכים. במחיר המצחיק הזה (פלוס הופעת חימום של להקת 'צנזורה', שגם הם לא רעים בכלל - ולמי מכם שישכיל להזמין כרטיס מראש ינתן במתנה גם האי.פי. הראשון של אומללה :), זה באמת משתלם.

ועכשיו, ברוח הדברים... קבלו שני שירים. 

הראשון - My PDF Files - הוא אחד מהשירים היותר מקפיצים שיצא לי לשמוע בחיי.

השני - Please - קיבל את הקליפ המושקע, ובצדק.

מוקדש לכל אלו שמתלבטים אם להגיע P:

*******

מקווה שלכם יש מזגן. ואין שכנים שקודחים לכם על הבוקר בבניין יומיים ברציפות אחרי שסיימתם משמרת לילה וכל מה שאתם רוצים זה לישון. זה שאני סובל לא אומר שכולם צריכים (תחי הפולניות ^^)

שיהיה לכם יום מצויין, וחודש בריא!

קובי