להתחיל מבראשית

בתחילת ינואר 2010 עדיין למדתי פיתוח קול אצל אחד הזמרים הכי טובים בארץ - תמיר חיטמן. תמיר, חוץ מהיותו ווקאליסט פסיכופט, הוא גם יוצר מוכשר ביותר. באחד השיעורים שלנו יחד הוא נתן לי תרגיל כתיבה, במסגרתו הייתי צריך לכתוב כל מה שעובר לי בראש במשך שלש דקות, להפוך את זה לשיר במשך שלש דקות נוספות, ובשלש הדקות הבאות להלחין את השיר שכתבתי.

הרי לכם.

בא לי לעזוב את הלהקה הזו. כל כך הרבה עצבים ותסכול במקום אחד. זה לא בשבילי. אבל תל השומר זה מקום מגניב. המקרר של תמיר עושה המון רעש, אבל זה מרגיע. נותן תחושה של בית. אני אוהב את גלית, ואת מיכאלה, ואת טל ורעות ודניאל, וגם את הראל. אני מת על זה שיש לי מוזה, אבל אני שונא את זה שהיא באה מכאב. הלוואי ויכולתי לנגן יותר טוב מאיך שאני מנגן היום. מיכאלה מיכאלה מיכאלה מיכאלה. פסנתר פסנתר פסנתר. ציורים ומחשבות שפעם היו רצים לי בראש בלי סוף והיום כשאני מנסה לשמור על קו חשיבה רציף פשוט קשה לי לעשות את זה. לפעמים אני עוצם את העיניים וכל מה שאני וראה זה אותך. אותך מחייכת לי מול הפנים וכל מה שאני רוצה לעשות זה לנשק אותך, או לחבק אותך, או להריח את הראש שלך. ואני יודע שאני סמרטוט בגלל זה, אבל אולי זה זה בגלל שאני סמרטוט. פשוט תהיי שלי בבקשה, בלי...

המקרר של תמיר עושה המון רעש,

אבל זה מרגיע... נותן תחושה של בית.

ציורים ומחשבות... שפעם היו רצים לי בראש,

רצים לי בראש בלי סוף.

אני מת על זה שיש לי מוזה,

אבל אני שונא את זה שהיא באה מכאב.

כל כך הרבה עצבים ותסכול במקום אחד...

זה לא בשבילי.

אני יודע שאני סמרטוט בגלל זה, אבל אולי זה זה דווקא בגלל שאני סמרטוט.

אני אוהב את גלית ואת מיכאלה,

ואת טל ואת רעות וגם את דניאל...

אבל לפעמים אני עוצם את העניים,

וכל מה שאני רואה זה אותך...

אני יודע שאני סמרטוט בגלל זה, אבל אולי זה זה דווקא בגלל שאני סמרטוט.

מדהים איזו דרך עברתי מאז. באמת. זה היה בתקופה שבה באמת הייתה בי יצירתיות, אבל לא הבנתי כלום מהחיים שלי. היום אני הרבה יותר מפוכח - אבל היצירתיות היא ממני והלאה. תגידו לי אתם מה עדיף.

אה, והנה הלחן, כפי שהוקלט ברשמקול של הטלפון הסלולרי שלי.

לפחות הטראומה עשתה לי גם דברים טובים.

קובי