יש כל כך הרבה אנשים שחושבים שהכל תלוי בהם. מדובר בעיקר בכאלו שעברו תפנית חיים משמעותית, כמו הורים שהתגרשו, מחלה קשה... או סיום תיכון מזורגג. אותם אנשים אומרים שהבעיה היחידה שלך היא אתה, כשאתה גם הפתרון. זה אמור להיות מן משפט לחיים שימנע ממך להיות עצוב וידחוף אותך לעשות הכל כדי שתהיה מאושר.
קודם כל, אני רוצה לציין את הסיכון הברור בכך שלא תצליח להיות מאושר, ואז בגיל ארבעים תאשים את עצמך, ואז תקנה יאכטה תוך כדי שאתה שוקע (חה! חה!!!) בחובות. או שתתאבד.
דבר שני, הגישה הזו היא בערך השחצנית ביותר שאני מכיר. האחרון ששמעתי מדבר ככה לפני העידן החדש היה פרעה (ועוד כמה שליטים מזרחיים ושמיים שהיו בטוחים שהם האלוהים והם יצרו את עצמם). המארג של העולם ושל החיים הוא כל כך עדין, ותלוי בכל כך הרבה משתנים... ומתוקף היותך ישות שחיה בעולם הזה, מבחינה סטטיסטית הסיכויים הם שאולי עשרה אחוז מתוך הבעיות שלך באמת תלויות בך. כל השאר הן נסיבות שמערימים עליך גופים כמו משפחה, בת/ן זוג, חברה, מסגרת, מדינה, וכיו"ב.
דבר שלישי, אם אותם אנשים שחושבים ככה באמת מרגישים ככה... שיבושם להם. באמת. אבל לבוא ולהטיח את זה בבני האדם הריאליים, שמודעים למה שקורה סביבם, ולומר להם שכל מה שקורה להם בחיים הוא באשמתם, זה כבר יותר מדי. ולשם שינוי, אני לא מדבר על עצמי. רוב הבעיות שיש בחיי כרגע קרו בגללי - ובגללי בלבד. אבל היו תקופות שהייתי במצבים איומים שלא הייתה לי שליטה אפילו על חצי אחוז מהם. ונחשו מה? אותם אנשים עדיין דגלו בפרספקטיבה הזו. שאני אשם בכל ושרק לי יש את הכוח והאפשרות להוציא את עצמי ממצב הביש אליו נקלעתי. וכשניסיתי לציין שהם טועים, הם כל כך נבהלו מהטיעונים שלי - וכל כך פחדו שאנפץ להם את הבועה, שהם פשוט הלכו. טוב שלא סתמו את האוזניים והתחילו לצעוק, כדרך הפעוטות שלא מרגישים בנוח עם משהו שאומרים להם.
הייתי כותב דבר רביעי, אבל יש לי הרגשה קלושה שהפואנטה עברה היטב.
פרנסין המקסימה קנתה לי אתמול את הדיסק החדש של 'אומללה' במתנה (וגם בייגל קרים צ'יז וסלמון, אבל זה שולי). למותר לציין שזה עשה לי את היום שלא הסתמן כלהיט בתחילתו - אז אני מודה לה על זה מאד - אבל בלי שום קשר האלבום הזה הוא פאקינג מצויין. אחד הדברים היותר טובים שיצאו מתעשיית המוזיקה הישראלית, למרות ש'אומללה' לא ממש משתייכת אליה מבחינת ז'אנר, איכות, ושפה.
יש מצב שאני נוסע לעבוד בפלורידה מתחילת אוקטובר עד סוף ינואר. מצב גדול, אפילו. אבל אל תתפסו אותי במילה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: