טל היא ידידה ישנה שלי, אחת כזו שהייתה קרובה אלי מאד בתיכון, והמרחק שאחריו עשה את שלו והביא לפיצוץ לא נעים במיוחד שקרה בינינו לפני משהו כמו כמעט שנתיים. מאז דיברנו עוד פעם או פעמיים שיחה קרירה או שתיים באינבוקס של הפייסבוק, אבל היום דיברתי עם אחד התלמידים שלי לשעבר שסיפר לי שהוא התגייס ללהקה שממנה היא משתחררת, אז חשבתי שיהיה כיף להפתיע אותה ולהתקשר אליה. זו הייתה החלטה נכונה. היא אולי לא אדם שאני רוצה קרוב קרוב, אבל כשאני כל כך רחוק גם ככה היא אחלה תוספת שבעולם. 'גרייבי', כמו שמילפית אחת אמרה לי היום בקניון על מכונית שגם נוסעת טוב וגם נראית טוב. נו, שויין.
מה שכן, זה עשה לי חשק היסטרי להרים טלפון אל ענת. לעשות או לא לעשות? זו השאלה.
שתיים וחצי בלילה עכשיו. או שאולי זה כבר בוקר. אני לא סגור על זה. וקר פה נורא, אבל בבית יש חימום שמאפשר לי לשבת עם טי שרט ובוקסר ולכתוב לכם, מה שדי נחמד אחרי בערך שבוע בלי פוסט - אפילו כשבן יושב כאן לידי ובולס דונאט כאילו הוא במאנצ' של החיים.
ריק לי. ואני לא יודע לומר אם זה בקטע רע או טוב.
הסכנה בעגלות בארה"ב היא איומה. לא יודע אם יש למישהו מכם מושג, אבל מדובר בעבודה שוחקת מאד שמתבצעת מפתיחת הקניונים עד הסגירה שלהם (עשר בבוקר עד תשע בערב), שיש בה סיכוי לכסף עצום - אבל גם סיכוי לא רע בכלל לסיים את היום כשאתם במינוס לטובת ארוחת הצהריים שלכם, או אפילו הדלק ששימש אתכם כדי להגיע לקניון. שלא לדבר על העובדה שכל האמריקאים רואים אותך כעובד זר בדיוק כמו ההודים שיושבים לידך ומוכרים אביזרים לטלפונים סלולריים - מה שמונע ממך כל חיי חברה אפשריים שאולי יכולים היו להיות לך. ויש הרבה אנשים שעושים הון תועפות ככה, ויש כאלו שחוזרים ארצה עם התחתונים, אבל ככה או ככה - כל מי שעושה עגלות, מתחיל לאבד את צלם האנוש שלו כבר מהשניה הראשונה. ולעזאזל, בשביל להיות באמת טוב, צריך להפוך את העגלות המזדיינות האלו למקצוע שלך. לא סתם 'לעבוד' בזה. ואת זה אני מאד לא רוצה לעשות.
אז מה עושים? פשוט מחזיקים. מיום ליום... עובדים, מנסים לצחוק הרבה ואם אפשר - גם לעשות כמה ג'ובות מהצד. אבל תמיד זוכרים שזה זמני. עד העבודה הזמנית הבאה, שתהיה לפני עבודת הסטודנט הזמנית שלי - בה אתחיל לעבוד בשנה הבאה. הכל הכל על כרעי תרנגולת, שבדרך כלל רעועים ברמות, אבל אם צולים אותם כמו שצריך - יכולים להיות ממש ממש טעימים.
זה מצחיק אותי, איך שאת באה לבקר תמיד. אם זה בבחורות עם הגישה החצופה, או המעשנות, או אפילו ברשימה הזו בצד שמתעדכנת מדי פעם באחד משני השמות שלך. מעודד לדעת שאכפת, למרות שזה מוזר ברמות.
ראיתי עכשיו את הסרט Crazy stupid love בו סטיב קארל (האגדי, יש לציין!) עושה עבודה נהדרת, כהרגלו. אמנם, מדובר בקומדיה רומנטית בסך הכל, ואפילו קצת צ'יזית... אבל היא עדיין מאד שעשעה אותי, בדרך מסויימת. מצד אחד, קלטתי כמה דברים בתרבות ובחברה האמריקאים אני לעולם לא אבין - אבל מצד שני פתאום ראיתי מאפיינים ומחוות בהם יצא לי להתקל בחיים האמיתיים בלי לרדת לעמקם - כאלו שרק בצפייה בסרט הוליוודי קלישאתי פתאום נכנסו קצת מעבר לקליפת המוח המיובלת שלי.
קו המחשבה שלי נעלם לו מזמן. התחלתי לכתוב את הפוסט הזה לפני שעתיים וחצי, כשבאמצעו משה (לו שייך המחשב) החליט לקחת את הלפטופ איתו לשירותים, וכשהוא חזר הוא החליט שאנחנו רואים (את ה)סרט. אז אני מצטער מאד, אבל עושה רושם שפואנטה לא תהיה היום. מה שכן - כפיצוי, תקבלו שני שירים מצויינים תמיד במקום אחד שמצויין רק בשבילי בזמן מסויים.
נ.ב. שש בבוקר עכשיו. בדיוק השעה בה היום לפני שנתיים התעוררתי כדי לעלות על מדים. בשמונה בנובמבר האחרון ירדתי מהם. זה מוזר לחשוב על זה, אבל דברים תמיד קורים בזמן נכון. לא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: