לפני יומיים קיבלתי את המייל המיוחל שמזמין אותי לאודישן וראיון למכללת ברקלי למוזיקה. אין לי בכלל דרך לתאר כמה שאני מתרגש. אם יש לכם הצעות לגבי שירים באנגלית שאני יכול לשיר ושאתם חושבים שישמעו עלי טוב, אני יותר מאשמח שתחוו דיעה.
כבר ימים מספר שהגשם לא מפסיק לרדת כאן, ואולי זה רק אני - אבל אפשר ממש להריח את החורף מזדחל לו מהאוקיינוס הצפוני ומביא איתו קפאון מבורך ושלג בהיר. אין לי כל כך הרבה כסף לקנות בגדי חורף, אבל אולי כרגע זה דבר טוב. נראה לי שהקור הזה יטהר אותי קצת. חוץ מזה, את רוב הזמן אני גם ככה אבלה בתוך הקניונים, כשבני אדם בערימות מקיפים אותי כשהם מנסים להגיע למבצעים שהם בטוחים שייגמרו להם מתחת לאף. אמנם אנשים כל כך חלולים בדרך כלל לא חמים מספיק, אבל אני סומך על הכמויות.
באופן כללי, עושה רושם שהבוס שלי קצת מתנכל לי. כנראה שהוא קצת נוקם ונוטר אחרי שבפעם שעברה שהייתי כאן עזבתי את העבודה לטובת אהבה גדולה שרציתי לתקן. אבל זה בסדר. אני אשאר כאן בכל זאת כי אני צריך את העבודה ואת הכסף ואת הדירה עד שאני אעבור את האודישן. כרגע הראש שלי מאד מפוזר. קשה לי בלי פסנתר ובלי מישהי לתת לה הכל -
למרות שכרגע אין לי הרבה מה לתת. ולנהוג שעה או שעה וחצי בגשם לעבודה או
ממנה גם זה לא ממש קל. אם היה לי פני על כל פעם שכמעט נרדמתי על הכביש, אני
די בטוח שלא הייתי צריך לעבוד לחודשים הקרובים. אבל בולעים וממשיכים הלאה. אחרי שאדע אם התקבלתי אני אוכל לעבור לניו יורק או לבוסטון, עד שיתחילו הלימודים - ואז הטוב האמיתי יתחיל. אני די בטוח בזה.
יש בי כל כך הרבה סערות. סופות שמתרגשות בי כל אימת שאני צופה באיזה סדרה קיטשית של התחלה חדשה או אהבה חזקה. משהו שבין רצון לצעוק ללשיר עם גיטרה ולהקה בת של זונה מאחורי מול עשרים אלף איש. זו לא הרגשה שזרה לי, אבל אני חושב שעבר כל כך הרבה זמן מאז שנתתי לה פורקן שאני בקושי זוכר איך זה אחרי. זה מציק לי.
(טרה נובה עושה לי טוב. וגם חיוכים יפים של בנות צבועות.)
ככה היא הייתה,
אחת כזו שנולדה באסיה, גדלה באירופה,
ועכשיו היא חיה בעולם החדש.
עם שיער צהוב שעשוי מזהב,
וחיוך של כזו שיודעת מה היא אומרת.
אבל העיניים... העיניים הבהירות שלה,
שיגעו אותך לחלוטין.
נטאשה, קראו לה,
ובעברית זה כאילו עוזבים אותך לאנחות,
אבל ברוסית ובגרמנית
ואפילו באסטונית,
אלו רק אנחות.
ואז,
כשהיא נכנסת לך אל החדר,
ופושטת את המעיל הארוך,
העור הלבן שלה בוהק בחושך.
עירומה לחלוטין,
ומחייכת, כי היא באמת יודעת...
אז אתה מחייך בחזרה,
וקורא לה אליך;
נטאשה.
כל התשיעיות הללו באות לי בטוב.
עם הדברים שאני שומע, חסר לי שלא אהיה מפיק מוזיקלי מדהים. בחיי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: