להתחיל מבראשית

הכי שמח בעולם,

בפעם הראשונה מאז דרכתי כאן,

הכי שמח שאני יכול להיות.

ונעלי בלט מסתובבות מול העיניים,

עם אמה היפה שעושה לי לחייך,

וההוא, שצועק לי באוזניים,

בפעם הראשונה.

והזמנים האלו קצת קשים,

אבל התוך...

התוך רך כמו חמאה חמה.

לא אכפת לי בכלל,

איך אנשים מסתכלים או רואים;

בחורה עם שפתיים יפות

שבוהה בי ומותחת אותן בחיוך גם היא.

ומה שבריטיות עושות לי

אני בכלל לא יכול לתאר.

דמעה של כיף בזוית של העין הימנית,

שלא יכולה לשקר.

בצד של הפארק,

או מעל האדמה, על הגשרים הישנים,

הרכבת הזו כבר עברה -

אבל למזלי, הצלחתי לתפוס את הקרון האחרון.

זה לא משנה מאיפה,

אלא לאן.

וזה לא משנה מתי

כל עוד זה כל הזמן.

אז בואי נשתה בקבוקי יין זולים,

במקום להעמיד פני מדרגות קופצניות.

למה זה טוב? למי?

פשוט נהיה הכל, ואנחנו.

המילים לא אומרות כלום,

רק יוצרות מצלול ערב לתופים

שכמעט החרישו אותנו רגשית בפעם שעברה,

ממש עכשיו אני מרגיש,

כמו בפעם הראשונה.

*****************

Man, this times are hard.

מחייך, אבל קרוב לדמעות.

קובי