להתחיל מבראשית

אחרי ארבעה וחצי חודשים בארה"ב, ביום ראשון אחר הצהריים אני מגיע לארץ - בפעם הראשונה כמבקר ואורח, ולא כתושב. 

יותר מכל, גיליתי שנגמרו לי המילים. אני לא יודע מה לכתוב באנגלית, אני לא יודע מה לומר בעברית, ואני בהחלט לא יודע למי. באיזשהו מקום הפכתי לאדם פשוט הרבה יותר מזה שהייתי בשנים האחרונות, אבל אני לא מוצא בזה נחמה - אף לא כהוא זה. 

בנסיעות הארוכות, כל מה שמתנגן לי בראש הוא הפסקול הדכאוני שהרכבתי לכבוד הרכבת. אני לא אומר לכם הרבה עכשיו, כי אין לי מה, אבל אני כן אתן לכם טעימה ממנו.

רץ מהר למרחקים קצרים.

כולנו לבד?

קובי