להתחיל מבראשית

נובמבר כאן. 

אתמול נסעתי לירושלים. עליתי על אוטובוס שעבור כרטיס הנסיעה שלו שילמתי באשראי שאין לי איך לכסות. על כביש מס' 1 ראיתי זוג שנסעו בג'יפ שחור של אאודי כשהוא נוהג במהירות של מאה ועשרה ק"מ לשעה והיא מוצצת לו. זה גרם לי להרהר במקאבריות של הסקס ושל האהבה בכלל. אחר כך הגעתי לעיר וכשנשמתי עמוק את הפיח של אגד ואת הבריזה שהראתה נוכחות קלושה חשבתי לעצמי שאין כמו ירושלים בכל העולם הזה. עיר שחוברה לה יחדיו וקמה כדי לעשות לי טוב. לו רק יכולתי לגור כאן הייתי באמת שמח.

פיטר סינקוטי שר על מישהי שפסעה מתוך חלום בזמן שארנת עומדת מאחורי ושוטפת כלים. אני חושב וחושב ומגיע למסקנות כל מאית שניה, בערך - אף לא אחת מהן בעלת ערך או משמעות. אמש יצאנו לשתות יחד עם סיון וחבר מרעותיה ובסופו של ערב חזרתי בגפי לדירה של ארנת (היא מצאה לה תייר בבר וזרמה איתו אליו. לא יכול להאשים אותה). נרדמתי בלי לצחצח שיניים, אפילו. עיפות ושכרות עושות יחד עבודה מצויינת. בעיקר כשמדובר בארבע לפנות בוקר. 

קולדפליי מלטפים לי את המקומות הנכונים בעור התוף ואני לפעמים מרגיש קצת אשם בגלל זה, אבל כמו שארנת טרחה לציין כמה וכמה פעמים - הם הסיבה האחרונה שלי להתבייש בפני כל מי שיעביר מבט מהיר בספריית המוסיקה הממוחשבת שלי (35 ג'יגה, תודה ששאלתם). כמויות הטראש שאני מחזיק על המחשב - גם אם זה לצרכים לימודיים בלבד וגם כגילטי פלז'ר הן בלתי נתפסות. מצד שני, אני תמיד נהנה לשמוע ולהכיר דברים חדשים אז אני מאד אשמח ואעריך אם מישהו מכם, קוראי הנפלאים, ישכיל וישלח לי כמה שמות או לינקים לאמנים מעניינים (הבקשה נכתבת בלשון זכר אך היא מיועדת לבנים ובנות כאחד, אם זה לא היה ברור).

למילים יש כל כך הרבה כוח. אני מתכתב לאחרונה עם אנשים ונשים מכל קצוות הסקאלה החברתית וההשכלתית של ישראל וזה מדהים אותי כל פעם מחדש. כמה שאשה יכולה להשמע טיפשה אם היא משתמשת במילה הלא נכונה כדי לתאר משהו, או טועה בין זכר לנקבה. כמה שאדם יכול להשמע אגרסיבי רק בגלל בחירה מסויימת של צורת התבטאות. אני קורא טקסטים של זמרים ושל משוררים לכאורה ואני מתפלץ. זה מתסכל אותי שאנשים טוענים שהם מדברים עברית ואנגלית אבל בתכל'ס אין להם הבנה בסיסית בשפת אמם או באיך שהיא עובדת. עברית אמנם כבר מזמן אין כאן, בניגוד לישראלית שתפסה את מקומה - אבל עדיין, גם לשפה הזו יש כללים. מתסכל אותי שלאנשים בכלל לא אכפת מזה. שאין להם מודעות ושהם לא מעוניינים בה.

מצד שני, אנשים שמעריכים עברית אהובים עלי. כאלו שיודעים לראות את היופי שבה ומודעים לעושר שהיא צופנת בחובה. עם אלו אני מתחבר הכי מהר וכשמדובר בבחורות זה מושך ומשמעותי בשבילי יותר ממידת חזיה. אז אם אתם או אתן כאלו, אנא - שילחו לי מילים. שלחו לי מיילים. שלחו לי ותגרמו לי מעט קורת רוח. אלהים (או מי שזה לא יהיה) יודע שאני זקוק לזה בימים אלו.

בנימה אופטימית זו, אני אשאיר אתכם עם עוד שיר נהדר של סופיאן סטיבנס הגאון. 

*******

וזהו זה, בינתיים.

קובי.

נ.ב. פתאום נזכרתי שהחורף עומד להגיע, ותקפו אותי געגועים עזים לניו יורק. אני מצרף לכם תמונה שלי מימים טובים בתעלות הסאבוואי, כדי שתדעו איך אני נראה כשאני שמח.