להתחיל מבראשית

ואז הכל משנה לי צורה. הרגל כבר לא שבורה וחשבון הבנק כבר לא במינוס והפה תמיד מתוח בחיוך. בחוץ יש צעקות ובפנים יש אנחות חנוקות אבל היא עוטפת אותי בטוב ובכיף ובאהבה כאלו שמכסים לי את האוזניים ולוקחים לי את המילים. נמתחת ומתכווצת ואני זז יחד איתה, מחכה לחיוך המדהים שלה שיפציע שוב ויגרום לי להרגיש כאילו הלב שלי מלא בדבש חם. ויש שם כל כך הרבה בלאגן וכל כך הרבה בעיות, אבל פשוט לא אכפת לי. לא אכפת לנו. 

לפחות לא עד שהיא צריכה ללכת.

3>

קובי