בסוף כן נרדמתי.
חלמתי שאני ואת במסיבת שנה חדשה בניו יורק. טיילנו בדאונטאון המזרחית. את בשמלה ירוקה כהה וקצרה ואני בחולצה מכופתרת שחורה ועניבה כחולה. הלכנו לפאב קטן עם כסאות מעץ בוילג' וצחקנו המון. שתינו המון שמפניה וכשחזרת מהשירותים בפעם השניה נחתת על הכסא שלידי קצת יותר מדי חזק וחייכת אלי חיוך קצת שיכור והרבה זדוני. התקרבת אלי עוד ועוד, מתחבאת מאחורי השולחן ולחשת לי באוזן שיש לך הפתעה בשבילי. כשחייכתי ושאלתי "אה באמת?" הנהנת, נושכת את הצד הימני של השפה התחתונה שלך ולקחת את היד שלי, מעלה אותה במעלה הירך שלך.
בשלב הזה כבר שמתי לב שאת שתויה ובמצב רוח מעולה, אז ליטפתי אותך. נגעתי בירך שלך ונגעתי בצד הפנימי שלה, מלטף בעדינות עם הציפורניים. המשכת ללחוש לי. "קצת יותר למעלה", אמרת לי באוזן, מלקקת אותה ומוצצת את התנוך. זה הספיק כדי לגרום לנשימה שלי לעצור לרגע. המשכתי במעלה הירך שלך, מלטף ונוגע, כשפתאום עצמת את העיניים ופלטת גניחה חרישית. כשגיליתי שאת לא לובשת את התחתונים שלך החיוך שלי התרחב. "זונה קטנה", לחשתי לך באוזן. "חרמנית אחת. לא יכולת לחכות עד המלון, הא?" חייכתי יותר, וליטפתי את הרטיבות שלך, סוחט ממך עוד אנחה קולנית שהודות לג'אז הרך שהתנגן בפאב - רק אני שמעתי. את, מצדך, נשכת את השפה שלך שוב ונדת בראשך. "הייתי חייבת להרגיש אותך", את אומרת לי באוזן, מנשקת את הצוואר ומחזיקה לי את הזרוע כדי לא ליפול עמוק מדי אל תוך הנעים והמתוק הזה שאני גורם לך בין הרגליים.
בשלב הזה כבר לא כל כך אכפת לנו מי מסתכל. מסביבנו אנשים שקועים בשתיה ובבני הזוג שלהם גם ככה. אני מלטף אותך מבפנים ומבחוץ בו זמנית, ואת מפשקת את הרגליים שלך עוד קצת. נותנת לי לגשת למקומות שאת שומרת רק לנו. אני נוגע בך כמו שרק אני יודע ולוחש לך את המילים שאת אוהבת כל כך. משניה לשניה הנשימות שלך כבדות יותר, ואני ממשיך לגעת בך. את תופסת שוב את הזרוע שלי, אבל הפעם זה כדי לא לתת לי לצאת. "אני הולכת לגמור, אני גומרת, אל ת..." את לוחשת לי בצעקה חנוקה. אני מסתכל עלייך גונחת בשקט, מזיזה את האגן שלך עוד פעם ועוד פעמיים, סוחטת את האורגזמה הזו. כשאת פוקחת את העיניים, החשבון כבר על השולחן. את מנשקת אותי. אני מנשק אותך ומחבק את המותן הצרה שלך. "Happy new year, Love", אני לוחש לך בתורי. "בואי נעוף מכאן." אני משאיר כמה שטרות ירקרקים, וסוחב אותך משם בלי להסתכל אחורה.
עשרים הדקות הבאות עוברות עלינו בטשטוש מנצנץ וצבעוני. ספסל אחורי של מונית. נשיקות וליטופים. את נוגעת בי, אני בך. לא מפסיקים לרגע. אל המלון אנחנו נכנסים בצעד כמעט פיכח, אבל זה עולה לנו בשאריות השליטה העצמית שלנו ובמעלית אני כבר מרים לך את השמלה ומעסה את התחת היפה שלך. את מסתכלת עלי דרך המראה ומצחקקת. אני מצליף בך, מוחק את החיוך הזה לרגע כשאת גונחת בהפתעה. מפליק לתחת העסיסי והנהדר שלך, צופה בו מאדים בשבילי. פליק אחד. פליק שני. את נוטפת מרוב חרמנות. הגניחות שלך מהולות בעונג וכאב ואת כמעט מתנפלת עלי כשהמעלית נפתחת בקומה בה החדר שלנו נמצא. "תני לי את התחתונים שלך", אני מבקש. את מסתכלת עלי בתמיהה אבל את שיכורה מכדי לסרב ומושיטה את ידך אל תוך התיק, מוציאה את החוטיני הלבן. "אני הולך לקשור אותך עכשיו", אני אומר לך. "ואם מישהו יעבור פה, הוא ידע שאת הכלבה הקטנה שלי. הוא ידע שאני הולך עכשיו לקרוע אותך. לזיין לך את הצורה." הנשימה שלך נעתקת למשמע המילים שלי וטיפה אחת נוזלת ממך, מחליקה לאורך הירך החלקה כשאני מושך את הזרועות שלך אל מאחורי הגב וקושר אותן בעזרת התחתונים שלך.
המרחק מהמעלית לחדר אינו רב. עשרה מטרים, לכל היותר. אבל גם לי וגם לך זה הרבה יותר מדי ולמרות שאת על עקבים ואני עם זקפה כואבת שנינו כמעט רצים לכיוון הדלת. אני מחליק את הכרטיס המגנטי אל החריץ המיועד והדלת נפתחת בקליק. האור האדום הופך לירוק ואני נכנס איתך לחדר, מפליק לך שוב בהזדמנות הזו. את שוב צועקת בשקט, יותר מהפתעה מאשר מכאב. אני משתיק אותך. מנשק אותך עמוק וחזק והפעם אני זה שנושך את השפה התחתונה שלך. את נאנקת ואני פותח את הקשר, מפשיט אותך מהשמלה ואומר לך לגשת למיטה. "חכי לי על ארבע עם התחת באויר. תשארי ככה עד שאבוא", אני לוחש לך באוזן. את מצייתת, למרות שאת לא כל כך רוצה ללכת. הולכת לאט קצת בגלל שאת רטובה נורא וקצת בגלל התחת הכואב, אבל בסוף את מגיעה ועומדת על המיטה, נשענת על הברכיים ועל כפות הידיים והמרפקים. מפשקת את הרגליים, ומחכה.
לי יש זמן. אני מסתכל על הנוף הכי יפה בעולם כשאני מוריד את הבגדים שלי לאט. אני מריח אותך נרטבת יותר ויותר בכל רגע שעובר, אבל אני לא ממהר מדי למרות שאני רוצה אותך נורא. חולצה, נעליים, מכנסיים, גרביים ותחתונים. את מחכה לי בנעלי עקב אבל חוץ מזה כלום ואני משתגע רק מלראות אותך. שלא לדבר על הידיעה שאת רוצה אותי כל כך. אני מתקרב אלייך מאחורה, והשטיח בולע את קול הצעדים שלי. "תעצמי את העיניים", אני מבקש כשאני מתקרב עוד קצת. מלטף את התחת האדום שלך ומתחיל להצליף בך. "זה נראה לך יפה להתעלל בי ככה באמצע הפאב?" אני שואל, מצליף בך שוב. מפליק לתחת שלך שמגיב לכל סטירה ומאדים ורוטט לי בידיים. את נאנחת. לא עונה. אני שואל אותך שוב, מרים את הקול שלי ואת אומרת "לא. אני מצטערת", בין גניחה לצעקה. אני לא מתרשם, וסוטר לישבן שלך שוב, עד שהוא אדום ופתוח כמו שאני רוצה אותו.
"אוקי. זה מספיק", אני אומר ומרים את החוטיני שלך מהרצפה. אני הופך אותך, מנשק אותך שוב ואז לוחש לך באוזן "אני הולך לזיין אותך, אהובה שלי." את מסתכלת עלי ומנסה לנשק אותי שוב, אבל אני מתרחק ממך ומשכיב אותך על הגב. את מנסה להושיט אלי את הידיים שלך אבל אני תופס את שתיהן ביד השמאלית שלי וקושר אותן מעל הראש שלך אל הברזל בראש המיטה. העיניים שלך נפערות אפילו יותר. אני צובט את הפטמה הימנית שלך. מתקרב אליה ונושך אותה קלות, וכשאת צועקת אני מכניס לך שתי אצבעות לפה. את מלקקת אותן בשקיקה ואני מוריד אותן שוב אל הפטמה שלך, צובט אותה חזק כשאני מלקק את השמאלית. את מכופפת את הברכיים שלך אלייך מאינסטינקט, אבל אני לא מוותר לך. "אני הולך לזיין אותך, בייבי", אני לוחש לך שוב ופושט את הרגליים שלך, מפשק אותן בכוח עם שתי הידיים שלי ונשכב מעלייך. "שניה", את אומרת לי. "רגע", את לוחשת לי כשאני שוב צובט לך את הפטמה. "שום רגע", אני עונה לך. אני מחזיק את הזין שלי ומלטף איתו את הכוס הקטן והמתוק שלך. את נאנחת כשהוא נוגע בדגדגן שלך ואני מנשק אותך שוב, בולע את הגניחה שלך ונושך את השפה שלך עוד פעם. אני מפשק את השפתיים החיצוניות שלך עם הזין שלי. את רטובה נורא. מחכה לי, אבל אני מתעלל בך קצת. מלטף אותך עוד ומנשק את כל הגוף שלך.
בשלב מסויים את נכנעת והאגן שלך מתחיל לזוז ללא שליטה לכיווני. גם אני רק אנושי ואת באמת מדהימה אז אני מחליט לשתף פעולה ואני נכנס אלייך, פותח אותך עמוק וחזק וכשאני חצי בתוכך את נאנחת לי באוזן. "התגעגעתי אליך כל כך", את אומרת לי. אני מנשק אותך בתגובה ויוצא ממך כדי להכנס אלייך שוב. לפתוח אותך עוד קצת ולהרגיש אותך נרטבת עוד מהפעולה הקטנה הזו. אני מתחיל לזיין אותך. הרגליים שלך מחבקות אותי ואני מלטף אותן כשאני מסתכל על העיניים שלך נעצמות לאט, מתמכרות אלי. אחרי כמה ניעות אני לגמרי בתוכך, תוקע אותך חזק ולאט וטוב ואנחנו סוף סוף ביחד.
ואז, אני מתעורר.
מוקדש רק לאהבה הרחוקה שלי.
ואולי זה קצת מוקדם מדי, אבל שתהיה שנה טובה ומתוקה!
שיר בדרך אלייך.
קובי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: