להתחיל מבראשית

חודרים לסדר היום שלי כשאני קולט פתאום את מקורות ההכנסה המרובים מולם אני עובד כרגע. חזרתי סוף סוף ללמד פסנתר וגם אם זה במשורה זה מחייה אותי כמו אגלי טל לתועה במדבר. הייתי משיג יותר תלמידים לולא מכרתי את הפסנתר החשמלי (יחד עם המחשב הנייד) שהיה לי בעקבות התאונה שעברתי. כרגע אני מלמד בדירה של אבא שלי. אבל זה רק זמני. מעבר לזה התקבלתי לעבודה בסניף קניון אילון של באג אז מה שיקרה עכשיו זה שאעבוד בכל יום ויום - ללא ימי חופש. אין לי זמן לחופשה ואין לי כסף לזה. אבל זה בסדר. אני חייב לעשות קופה קטנה כדי שאוכל להתעלות על החובות ולחזור לעצמי. להתחיל לשחות. לקנות פסנתר חשמלי חדש ואת המחשב שאהבתי כל כך. לעשות קורס פסיכומטרי כדי שאוכל להתחיל את התואר סוף סוף. 

מעבר לכך גיליתי שכל דבר מזעזע אותי בתקופה הכל כך לא יציבה הזו. לשמוע מהאקסית, לראות שמישהי ממש שווה שאני מכיר חזרה לחבר שלה, לדבר על דברים כמו הבית והמשפחה... דברים שבעבר הייתי נותן להם לחלוף לידי אבל עכשיו ממש מערערים את שלוותי. אני מקווה שעם היציבות תחזור האדישות כי כל הרגישות הזו מזכירה לי יותר מדי את גיל ההתבגרות וימי התיכון, שעם כל זוהרם היו גם קשים בדרכם.

מעבר לזה, לפני כך וכך זמן, בזמן שעבדתי ברוד איילנד ונהגתי משום מקום ללא יודע איפה, כתבתי תרגום לשיר The Hardest Part של קולדפליי המעולים. לפני יומיים או שלשה הייתי אצל אבא שלי כדי לקחת ממנו מסמך כלשהו, ובגחמה של רגע התיישבתי ליד הפסנתר וצילמתי את עצמי מנגן ושר את הגרסה שלי ליצירה המקסימה הזו. אתם יותר ממוזמנים לומר לי מה אתם חושבים.

(קו זהב בחיתוך)

הלוואי.

קובי