מאמי יא מאמי ...

אז קמתי במצב רוח מעניין, ואחותי צ'יגעה אותי שאוטוטו היא צריכה כבר ללכת לבדיקה, ואני מזניחה אותה והיא נכה מכדי לעשות לעצמה (או הבטן שלה גדולה מכדי לראות מה קורה שם למטה) ושעכשיו - אבל עכשיו אני אעלה אליה.

אז עליתי - כדי לעשות לה שעווה, לגראמפי ליידי.

ובמהלך החימום, השעווה עפה לי על החלק הפנימי של כף היד.

כמובן שלא התייחסתי לזה, כי אני תמיד חושבת שאני בטח מתפנקת וזה לא באמת כזה גרוע.

יומיים עזבתי את זה כמו שזה, מכוער, נפוח וקצת כואב.

ביום השלישי הסייעת שלי ראתה את זה וביקשה שאלך ומיד לקופת חולים כדי שמישהו יראה את זה.

אז הלכתי.

וראו.

אמרו לי שאני לא נורמאלית (כאילו, דה?!) , שזה הזדהם, רשמו לי חבישות וחבשו את נשמתי.

אני מתקשרת לאחותי, כדי לספר לה מה שאמרו והיא צוחקת עלי שאני מפונקת.

טוב שלא נשרה לי היד.

 מדי פעם אני נשבעת לעצמי שאני אעשה קצת סדר ברשימות, אחרי הכל הן כבר 6 שנים שם.

אולי אעלה שוב את הפוסטים הישנים שלי ואפילו אדאג לסדר את הפייבוריטים שלי ברשימה נגללת כזו בצד.

לפעמים אני חושבת שאכניס את רשימת הדברים שאני חייבת לכתוב עליהם פעם.

לפעמים אני נסחפת ואומרת לעצמי אולי אני אכניס את הטיוטות שלא פורסמו אף פעם. כל הדברים הממש מטורפים.

כשאסדר את הרשימות אני אכניס לבפנים את הרצון שלי לכתוב את שורות המילים האהובות עלי, משירים שונים.