אז במסגרת ההתמכרות החמורה של האיש לאח הגדול, נחשפנו לאנשים המגוונים ולויכוחים הטיפשיים שהם מנהלים בבית.
קח מבנאדם את החיים שלו ותשים אותו בתוך מבנה קטן אי- אילו ימים ותוכל לראותו מתפרק ורב על שטויות.
האיש, שנמנה על מעריצי הבובלילים ושונאי השפרע, החל לכנות אנשים שמרגיזים אותו "פרידמנים".
פרידמן - למתקשים- הוא כינוי לאשכנזי, מתנשא, קמצן קר ומנוכר.
הבעיתיות הראשונית:
אני ממוצא אשכנזי - דור ראשון בארץ, דור שני לניצולי שואה. לא ידעתי שקיימים ספרדים ואשכנזים עד לגיל חטיבת הביניים, כי זה לא העסיק אותנו בבית.
מעולם לא תליתי את חוסר ההצלחה שלי בתחום מסוים במוצא של הורי. ההורים שלי חיבקו אותנו, נישקו אותנו והיו חמימים כלפי פנים. לאוכל שלנו יש צבע וטעם, אנחנו אוכלים חריף ומספרים בדיחות גסות.
אני מכבדת את ההורים שלי (בדרכי שלי, המוזרה)
אני אוהבת סקס ולא רק בתנוחה אחת, ובכלל הפגנת חיבה בפומבי עושה לי את זה.
אני לא מקריאה לילדים שלי את משנתו של סטנלי פישר לפני השינה ולילדי אין שמות אקזוטיים כמו "אוחזת בענף עץ השקד" ו"יושב על פלגי מים".
ובכלל נראה לי מוזר להגדיר אדם דרך מוצאו (אם כי אני עושה את זה די הרבה - שכן אמא שלי נולדה ברומניה, אז אני קוראת לעצמי רומניה. אבל זה, כמובן, נאמר בחיבה)
הבעיתיות המשנית:
כשהאיש רוצה לעודד אותי, או להבדיל אותי משאר ה"פרידמנים המתים" הוא אומר לי "אבל את לא אשכנזיה".
אכן, אני סברסית אמיתית, בת תערובת לאב שמוצאו מעורפל ואם למשפחה רומניה. בהקשר שלי, המילה הזו מיותרת. אני "צברה".
אבל למה להניח שהמילה "אשכנזיה" היא העלבה?!
אם אני אומר לו "ספרדי" אני מעליבה אותו? (מבחינתי הוא לא ספרדי. אני לא מדייקת בכלל, הוא דור שני בארץ)
האם משום שאני אשכנזיה עלי לשנות את צבעי לאפור ולהניח גזר על הראש כקישוט?!
שמא עלי להעלב בחושך?
ואיך בדיוק הוא מגדיר את הילדים שלנו? בני תערובת? דלמטיים?
אז אתמול במסגרת הויכוח שלנו (במקום לצאת ולחגוג את יום הנישואין- הייתי עייפה) הוא ניסה לעודד אותי,ולהסביר לי.
ואז כעס עלי כי חשב שאני הפכתי לתומכת שפרע (היא באמת בחורה רעה מאד) ואז הניח שאני כזו נעלבת כי אני אשכנזיה.
ושוב, אשכנזים - לדידו זה רע.
כשנוח אני אשכנזיה.
כשאני טובה - אני לא אשכנזיה.
טוף. הלכתי לאכול רגל קרושה. (סתאאם. הלכתי לשבת בחושך.)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
