מאמי יא מאמי ...

לפעמים אני חושבת שאני

 חסינה.

כשקורים לי דברים,

או לאנשים סביבי,

אני מאד קשובה

מתבוננת מהחוץ לבפנים.

ממרחק.

תמיד אני יודעת לומר

בזמן הנכון

את הדבר הנכון

כדי שכולם ירגישו

מוגנים

מפני ההתפוררות שעומדת ובאה.

רק לעצמי

אני לא ממש מקשיבה

או מנסה לעזור.

לפעמים אנשים שואלים דברים,

כשאני עונה להם את דעתי

בכנות

הם מתפלאים שאני לא מתפרקת לרסיסים

או נופלת כקובית דומינו,

אמנם

אני יכולה להיראות שברירית

ועדינה

כמו

רקדנית של דגה,

אבל אני לא

ב א מ ת

כזו עדינה.

אבל לפעמים,

אני מסוגלת להשבר מכלום

מאי האמירה.

או לומר משהו

להאמין בו

שהוא

ה א מ ת

ואז אחר כך

כשאני נשארת לבד

לחשוב על זה

אני יכולה

לגלות

שגם אני מסוגלת

לקנא.

הפתעה.