היה לי חיוך מאוזן לאוזן כשנרדמנו חבוקים,הוא עוטף אותי, כמו שמיכת פוך זוגית ואני מתכרבלת בין זרועותיו, גבי צמוד לבטנו. כאילו בולע אותי בשלמותי כך הוא מגן עלי, בבטן.
ובבוקר מוקדם כשהוא הולך,
רוח בוקר קרירה ממלאת את מקומו
ואני מתגלגלת לבד בפוך במיטה הזוגית
זה הזמן של חלומות הבלהה
כל הסיוטים מתגנבים אלי
נושכים אותי
שורטים אותי
ואני קמה בוכה
שוב.
בוקר וכבר אור.
איזו בעסה.
אי אפשר עוד שבת?
אמא!!! אני רוצה גבינה!
אמא!!! תכיני לי סנדויץ' חתוך עם מלפפונים!
אמא!!! איפה הנעליים שלי?
אמא!!! אני רוצה צמה אחת כי היום יום ראשון!
אמא!!! איפה הספיידרמן שלי?
אמא!!! הכנת לי קורנפלקס עם סוכר?
אמא!!! הכוס הירוקה זה שלי הכוס הורודה זה שלה!
אמא!!! תביאי לי תיק ספר!
אמא!!! איפה הפונצ'ו שלי?
אה...
אמא (!!!) זו אני? וואלה.
מותר לי לקנא,
זה טבעי - כך טוענים
ורק אני טוענת שזה לא טבעי
להרגיש בעלות
על אחר
אנחנו לא קניינו של אף אדם
ולכן
אני כועסת
כשאני מתחילה להרגיש
משהו כזה מריר - דביק בגרון.
אני יודעת שמה שיש לנו
זה אמיתי ומוחשי
ברור לי שאני מיוחדת
ואין עוד כמותי
ולא משנה מה שזה לא יהיה
זה לא יהיה כמו איתי
אלא אחרת.
ועדיין חוששת
מנצנוץ בעיניים
הזדהות אמת
שאני לא יכולה לספק
כי אני - רגילה ונורמאלית
שיהיה משהו אחר - שלי אין
שיגנוב אותו ממני
ואחזור להיות
שוב
לגמרי לבד.
אני שמחה שיש לי אותך.
לגמרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
