מאמי יא מאמי ...

לפצפוץ חוגגים מחר יומולדת בגן.

כבר שלושה ימים אנחנו רצים מיד בתום העבודה אחרי עניני הבית החדש - בחירה של מטבח, שיש ופסי דקור - שהשם יודע מי החליט שזה חשוב- ממלאים לי את הזמן שהיה אמור להיות פנוי לילדים שלי, למנוחה ולזמן מחשב/שלי ומיד אחר כך סידורי חגיגות.

בגן שלי הכל פשוט - יש רשימה קטנה כדי שהילדים לא יקבלו הרעלת סוכר וההורים לא יקבלו חור בכיס.

אצל הקטנטן שלי, לעומת זאת, יש רשימה מכובדת שלא היתה מביישת גדוד בצבא, ובסך בכל מדובר בקבוצה יחסית קטנה של 24 ילדים.

אתמול הלכנו לבחור הפתעות לילדים. 

היום עמדתי ואפיתי עוגה. הפצפוץ השגיח עלי מהכיסא במטבח, תוך שהוא דורש ממני טעימות מזדמנות מהמקצפות שאט -אט התחברו לעוגה די גדולה.

"אמא, תני לי את הסביבון הזה!" הוא דרש והצביע על המקצפים עטויי הקרם של המיקסר.

"אמא, גמרתי הכל. תני לי את השוקולד הזה, אבל באצבע שלך".

 כמובן שנתתי.

אחר כך קישטתי את העוגה בעדשים תוך כדי צפיתי בכלבוטק מנסה לעשות סיפור גדול מה M&M .

"זה לא מסוכן לבריאות..." הרעים רפי גינת בקולו - "אבל זה לא טעים!!!"

אללי, מי מתעסק לו עם השוקולד, לרפי גינת? זה לא האיש שלפני שנתיים נבח על איזו חסה אומללה, נטולת קוליפורמים, בניסיון להשיל כמה קילוגרמים ממשקלו?

גיחכתי לעצמי מול מסך הטלויזיה, עוטפת את ההפתעות.

היום החזקתי תינוק בן שלושה שבועות, הוא הרעיד את הגבות והאף בזמן שישן - כמו שפנפן קטן.

ופתאום התחשק לי אחד.

בעצם לא.

גוש הפרווה שלי מפרקת לי באופן סידרתי את הגרביים ומסרבת בתוקף לעשות את הצרכים שלה על העיתונים.

הרמתי אותם, שתצא למרפסת. גם ככה קר מדי בערבים ואני כבר לא שוכבת בנדנדה הירוקה שלי.

ההרהורים עברו איתי לחמש דקות השירותים לפני המקלחת. לצד הסודוקו.

אין, פשוט אין על זמן איכות שלך עם עצמך.

השבוע הייתי במופע של תיאטרון שחור. קינאתי בשחקנים. הייתי מוכנה להיות שחקנית בתיאטרון שחור, במיוחד משום שאתה בלתי נראה, יוצר קסם - סוג של פנטזיה עבור הצופה. לא נורא, עוד מעט חנוכה ואני כבר מתחילה בחזרות לקראת תיאטרון שחור משל עצמי.

היום תפסתי את עצמי מתחילה להתרגש כל כך מגעגועים. כאילו ועוד שניה אתפרק.

קצת נבהלתי.

אבל אני יודעת שאני בידיים טובות ואוהבות.

אני מקווה שלא יפרקו אותי,

ככה סתם.

הפצפוץ מסתכל על עצמו במראה שבמקלחת ובגילוי נפש מרטיט העביר את היד שלו בשיערו, חייך ואמר "אני חתיך אואס" (אני חתיך הורס).

ואז הוא פנה לאיש ואמר "אבא, אתה חתיך! גם תותי חתיכה, אמא!!! אני חתיך וגם את חתיך אואסת!!!"

איזה כיף.

תותי החליטה שהיא רוצה שבכל יום אקלע לה צמות- כמו בספר "שפת הסימנים של נועה" . פור דה רקורד, יש לה שיער דקיק ומבוקבק, וכמות השיער על כל הראש שלה, זהה לזו שיש לי בפוני. אבל עדיין בכל בוקר אני מנסה להנדס לה צמות ושלא תראה כאילו הרגע ברחה ממוסד לחולי נפש.

מחר אצטרך לקלוע לה 5. וויש מי לאק!