מאמי יא מאמי ...

באחד מימות השבוע שעבר, בבוקר חטפתי כדורסל לפרצוף.

כמובן שלא ציפיתי לו, למעשה הייתי באמצע הביס כשהוא עף לפרצופי המופתע, פגע בצידו והזיז את האף שלי כמה מילימטרים שמאלה. אבל התעסקתי בכמה זה כואב, ולא בכמה זה מכוער.

בהתחלה עוד הרגשתי שאני מתפנקת, אבל אחרי שראיתי שאני לא מצליחה להחזיר את האף למימדים הקודמים שלו - אפילו עם שקית קרח שלוחצת עליו, הבנתי שעלי להתפנות לצילום. טו מייק אה לונג סטורי שורט : לא שברתי - רק סדקתי. אין מה לעשות, חוץ מלחכות שיעבור ושתרד הנפיחות. ואפילו מצחיק יותר, מאוחר יותר, עלה לי החום, ועכשיו אני מעוטרת בפצעי חום על כל החלק בין השפה העליונה לאף - ממש כאילו ואני היטלר קטנה. נו... ככה, כדי להשלים את ההופעה.

אלוהים... היא שמעה שיש לי חופש (נו... לא באמת, רק לשישי- שבת - ראשון) אז היא רוצה לוודא שאני נמצאת בבית ולא בחוץ, שורפת כספים שאין לי.

כאילו והייתי יוצאת מהבית, פחחח... איזה קור בחוץ?!

הכלבלבית שלי מסרבת להגמל מהרגל ההשתנה לצד המיטה שלי. לא משנה שאנחנו כבר מטיילים איתה בחוץ 200 פעמים ביום, היא עדיין צריכה שאטבול את רגלי בצהוב המסריח הזה שניה לפני שאני נוחתת לישון. אני כמעט הורגת אותה במילים קשות וחבטות לאויר - היא פשוט פצפונת, זה לא כוחות... בחיי, אם היא היתה פחות מתוקה כבר הייתי פושטת ממנה את העור.

היא גם לעסה לי כמה זוגות נעליים, בינהן את המיתולוגיות בהן התחתנתי שעלו (לאמא שלי) הון כסף.  ואם הרומניה תדע, היא באמת תפשוט ממנה את העור.

אני מודיעה קבל עם ובלוגיה שביום בו היא תיגע במעיל שלי הקשר בינינו יסתיים. ולא לטובתה. 

עוד דבר,

מי המליץ עלי לעורכים?! בחייאת ראבקום! אל תעשו כאלה דברים.

זוועה כזו לא הייתה כאן מאז כתבתי על הפרידמנים המתים.

כל מיני פקאצות עם ניקים כגון "נילי הפ33תית" ושאר זוועתונים נחתו כאן והותירוני המומה וכואבת ובעיקר עם אצבע קלה על העריכה והמחיקה.   כמה הודעות זוועה אני עוד יכולה למחוק?

הלכתי למרוח זובירקס, למרות שהחרא הזה לא עובד. לפחות ככה זה נראה כאילו ושמתי קצת גלוס..