מאמי יא מאמי ...

כמו כל עם ישראל ואחותו גם אני מרותקת בשבוע האחרון למבצע הצבאי בדרום.

אני מוצאת עצמי עוקבת בחרדה אחרי כל דיווח וכוססת לעצמי את הציפורניים (הרגל מגונה, אני יודעת) עד זוב דם.

כמו תמיד, גם הפעם האיש מגוייס למבצע והוא יצא למילואים בשבוע הבא.

וכמו תמיד אני מבטאת את העצבים והחרדות שלי דרך יצירת אנטגוניזם נורא מצידו כלפי.

כך למשל מצאתי את עצמי צווחת עליו בטלפון אחרי שהחליט לקחת עבודה היום (בערב שבת) כדי שיוכל להיות איתי מחר ביום החופשי שלי, כמו כן, שלחתי אותו אתמול לבקר ב"עזה-זל" כי הוא אמר לי איזה משפט שלא נראה לי (אין לי מושג מה - כבר לא זוכרת) ובכלל... עצבנית הפך להיות שוב מיי מידל ניימ.

כמובן ששאר המשפחה המורחבת סובלת מכך גם כן.

היום התחלתי להתעלל קצת באבא שלי, ובאהבה העמוקה שלו לתשחצים. צחקתי על ההרגל המוזר שלו לקחת את כל המקומונים מתיבות הדואר של הבניין ולפתור את אותו התשחץ - בכולם (אבל הוא עושה את זה - בחיי!), הודיתי לו על כך שבזכות אהבתו העמוקה לתשחצים למדתי לפתור סודוקו ותשבצים. 

אחר כך צחקתי על אמא שלי ועל זה שכולנו לבשנו דובונים/מעילים/שכמיות/סריגים/צעיפים וכפפות/חרמוניות והיא עדיין סרבה להפעיל את החימום בבית בטענה ש"נעים" (בוודאי שנעים - אם אתה דוב קוטב).

בכלל הכפור הזה - מוציא ממני רשעויות ששכחתי שהיו חבויות בי. זה והאנקזייטי שלי ביחד הם תמהיל מסוכן עד מאד. 

בגלל זה אני נמנעת כמעט לחלוטין משיחות עם אנשים שהם לא בקרבה ביולוגית אלי. אין לי כח להתחיל ולחפש חברים אחרי שהמלחמה/מבצע/קור יחלפו.

בנוסף מצב האף שלי - עגום ומכוער. מיום ליום יורדת הנפיחות ואני מגלה את גודל הזוועה - נטיה לצד ועצם בולטת. אני בעד התערבות כירורגית - האיש בעד אישפוז בכפיה.

החג האחרון הוציא ממני את מפלצת השוקולדים ומשום מה כל השוקולדים הכי טעימים מצאו את דרכם לבית שלי ומשם היישר לבטן שלי - כי אני לא יודעת לומר לא לשוקולד עם מנטה (הו עולם אכזר) ובמיוחד כי אני בעצם בהמה חסרת מעצורים לא נגעתי בסופגניות ועדיין עליתי שלושה קילו. עכשיו אני צריכה לרדת עוד במשקל, וגם ככה נתקעתי בזמנו על ה 63 ק"ג (זכרם ברוך)  ואין לי כח לשום פעילות פיסית שהיא לא סקס או רביצה מול הטלויזיה תוך שתית נס קפה (ניתן לשלב בין השניים - בלי הנס קפה) אז הסיכוי שאעשה את זה עד הקיץ שקול לסיכוי שאפסיק לעשות לעצמי כחולים ברגליים בהיתקלויות שלי עם רהיטים ראנדומליים - כלומר, שואף לאפס.

דאמממ...

כמו כל הפקאצות הידועות גם אני רוצה להכניס רשימת מטלות לשנה החדשה... ולכן... המשימות שלי לשנה החדשה (אגב, לא ידעתי שהיא הגיעה כי אני מדברת בחודשים עבריים - אנחנו עכשיו בטבת) כוללים, ירידה במשקל, הוצאת רישיון לאופנוע 400 סמ"ק ומציאת אושר . אולי כדאי שאכניס גם משהו ריאלי כמו הבאת שלום למזרח התיכון. חע.