מאמי יא מאמי ...

אחרי שבשעה טובה הסתיימו המילואים וכל המבצע הזה נסענו לסוף שבוע בירושלים. רק אני והוא - הכוונה היתה שזה יהיה משהו קצר, איכותי וקרוב לבית.

במלון היתה תחושה של יום אחרי החתונה, ישנים הרבה - מתעוררים לעשות טיולים, סקס , אוכלים וחוזרים לישון.

הוא עוד לא הספיק להתחבר לטלפון, אני הייתי מנותקת מהמחשב - והיה לנו הרבה זמן ביחד.

היה לי כייף.

היה לי ממש כייף.

הרגשתי שהוא אוהב אותי.

ובדרך חזרה כבר הרגשתי שכל הקיץ הזה, כל החרא הזה שעמד לנו כמו קוץ על הזוגיות, יעלם.

עברנו ליד הבית החדש וגיחכנו לעצמנו על בעיות תקציב וענייני התקדמות ופינוי וכמה זקנים אנחנו נשמעים, ואז לקחנו את הילדים וחזרנו הביתה לישון.

והשבוע הזה התקדם כמו פעם, עם טלפונים, ושיחות וליטוף בסוף היום. ורק יום חמישי הארור הזה התעקש להגיע ולנפץ לי את האידיליה.

ושוב

לי הכל אסור

לו הכל מותר

ואם אני מעזה להחליט בעצמי

אני רעה

ואז הוא זרק לי את המשפט

"אני מאמין רק ל 10% ממה שאת אומרת"

ושוב נזרקתי לאחור

ושוב נסדקתי

כוסאמק

כי אני מטומטמת

ואם היה לי כח להתחיל ולספר

ולהתעצבן מחדש

באמת הייתי אומרת

מה היה שם, ביום חמישי

וכמו במבחני התנ"ך של פעם

"מי אמר למי"

אבל מה זה משנה?

זה כל כך לא

מה שחשוב זה ששוב

משפט אחד ממנו בזמן כעס

ואני מתבחבשת בעצמי אחר כך ימים

והכי מכעיס אותי

זה שאנחנו נוסעים

עם הפיל הענק הזה באוטו

אני משכנעת את עצמי שבדרך הזו כלום לא יתקדם.

וותרי לעצמך ותשאלי אותו

למרות שלמילים שלך אין שום משמעות מבחינתו מלבד שקר

ומנקר לי בראש בלי סוף

למה זה מגיע לך?

לא עשית כלום!

ואני פונה אליו בחדר, וכאב פיסי מציק לי בצלעות - הפיל הארור יושב עלי, 

ואני אומרת לו

בוא נדבר על זה, תגיד לי מה מפריע לך?

מה הקרירות הזו?

ובפנים צורחת על עצמי,למה אני זו שמתקפלת ושואלת? הוא צריך להתנצל בפני 110 פעמים, לפחות, על המשפט שחתך בי

והוא משקר לי בפנים ואומר לי

אני בסדר גמור. אני לא יודע על מה את מדברת.

ובסוף הוא זה ש"מאמין רק ל 10% מה שאני אומרת".

הבוקר הוא יוצא ואני בדיוק מתעוררת מהשעון.

גשם בחוץ

45 דקות אחרי ואני לא מקבלת ממנו צלצול

הרמתי טלפון לשאול לשלומו, הוא רוכב על אופנוע אחרי הכל, זה מדאיג.

רוח קרה מנשבת מהטלפון

הוא כמעט ונהרג כשהחליק מהאופנוע, במזל לנתיב הנגדי היה רמזור אדום

והוא היה לבוש כמו שצריך אז יש כמה חבטות יבשות

"בקטנה" הוא אומר לי בקרירות "אני בסדר. במזל היה להם אדום, אחרת היו עולים עלי וגומרים אותי"

ואני חושבת על הפיל הזה ועל אם הוא היה גומר היום, עם הטיפשות הזו והכעס שלו - השם יודע על מה

ואני הייתי מתבחבשת בעצמי לנצח

ואני רוצה לומר לו משהו

רועדת כולי

והוא אומר לי "טוב יאללה, עכשיו אני נרגע בעבודה."

ואנחנו מנתקים

וכלום לא בסדר.