"עבדים היינו" -אני שומעת את הילדים מזמרים להנאתם בגן, ואני "מגחגכת" לעצמי בעודי רכונה מעל לאסלה הארורה עם מברשת הניקוי והסקוץ', אפופה ריחות שירותים. היינו בטח היינו.
"אמא, היית פעם קטנה, נכון?"
"כן הייתי"
"אמא, נראית כמוני?"
"לא. את הרבה יותר יפה ממני"
"מה פתאום. את הכי יפה"
"את צריכה לגדול כדי לראות מה שאני רואה".
"אמא, כשהיית קטנה, סבתא היתה אמא שלך?"
"כן, בדיוק כמו שעכשיו. היא רק לא היתה הסבתא שלך כי עוד לא היית."
"וגם אותך סבתא היתה מכריחה לסדר?"
"סבתא הכריחה. אני לא מכריחה...אני לא מכריחה אותך לסדר. להכניס את כל הבובות שלך לתיק כדי שיהיה לך מקום במיטה זה לא להכריח אותך לסדר.גם לאסוף את הפאזל לקופסא רגע אחרי שסיימת לשחק בו זה לא להכריח אותך לסדר. לנקות במטבח את הצירים של הארונות ובמסילות - זה יהיה להכריח אותך לסדר."
"אמא, אני חושבת שאת מדברת הרבה."
"אני חושבת שאת שואלת הרבה"
"אמא, אני הולכת לסדר."
לפעמים הגעגועים תופסים בי כל כך חזק,
הצלעות שלי משמיעות קולות פצפוץ דקים
ואני מרגישה שהריאות מתרוקנות מאויר
הצלעות לוחצות פנימה
וכולי מתכווצת
כמעט וקורסת לתוך עצמי
זה כואב
ואז אני נזכרתי
זה בסדר
כשיהיה זמן
אני מצליחה להרגע
ריחות זה דבר מרגיע,עכשיו מגיע פסח - ואני אמנם מודאגת מדמותי העגלגלה - זו ששבה לפקוד את המראה,אבל מתגעגעת לאותם הריחות ולטעמים הנלווים.
מכל חלון אני רואה את נשות ישראל יוצאות מדעתן בעודן עושות סנפלינג מחוץ לחלונות כדי לנקות את קמצוצי האבק/חמץ מהפעם האחרונה שהן אכלו מחוץ לחלון הבית.מעניין אם בביקורו בבתינו, אליהו הנביא בודק אצלנו גם אבק או איך עשינו חלונות השנה.
השנה אני עוד לא התחלתי לנקות. בדרך כלל אני נכנסת לאטרף ניקיונות כבר בפורים - השנה זה לא קורה גם שבוע לפני החג. אגב, אם תגיע סופת חול, זה רק בגלל שנשברתי והחלטתי לעשות תריסים. אי אפשר להאשים אותי, אני על סף מעבר דירה, החוזה של הדירה החדשה טוען שאני עתידה לעבור דירה בסוף חודש אפריל, המצב בשטח אומר שאם אכנס לדירה ביוני-יולי יהיה לי מזל. מי יש לו כח לשפשף את הבית של מישהו אחר?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
