מאמי יא מאמי ...

"נו...איך היה החג? איך היה החופש?",שואלים אותי ההורים בחיוכים נוטפי איבה בעודם גוררים את ילדיהם דרך מפתן הדלת- הם בעצם מתכוונים לומר "נו!!! קחי אותו ממני!!! אני רוצה כוס לאטה בדרך לעבודה וגוש הסמארק שדבוק לי לרגל מפריע, קחי את הילד כבר!!!" ואני מחייכת ואוספת את הילדים אלי,

אומרת "היה נהדר" מחייכת ונפרדת מהם לשלום, חושבת לעצמי שאני מוזרה,כי בעצם היה לי קשה והיה לי נורא,

מצד שני, לא באמת אכפת להם שלא הצלחתי לזוז מהמקום באותו יום שלישי בצהריים,

שבכיתי והתעניתי במחשבות על אמא שלו עד הרגע בו ירדנו מהרכב אצל הדודה של האיש

ושהמשכתי להתענות גם ברגעים בהם היה לי שקט לחשוב.

טוב שהייתי עסוקה, כששקט זה קשה.

בקיצור,הם לא הפנימו את הפרצוף החבוי שלי: לא לשאול אותי על החופש או על החג. אין לי כוחות לענות.

ולדבר אחר לגמרי...

זאתי הרגה אותי מצחוק, במיוחד משום שכל תיאורי המזון שלה (או ההיעדר שלו) כל כך שונים מהמטבח של אמא שלי (רומנים זה כאן), שעמוס עד לעייפה במיני מזונות שונים וטעימים עד מאד.

אני בזבזתי את כל ערב החג במחשבה והתנחמות על כך שכשניסע לאמא שלי אז יהיה לי הכבד הקצוץ של אמא ולא סלט אבוקדו, וחרוסת אמיתית של אמא ולא גללי כבשים (או מה שלא התכוון המשורר שהכין את הכדורים הקטנים והבלתי לעיסים ההם)  וכמובן שיהיו לי הקניידעלך של אמא ולא כדור הבייסבול שליווה את המרק שהגישו לשולחן שלנו. אמא גם הגדילה לעשות והתחילה לתאר לי את הניסויים החדשים והטעימים שלה, שכנראה היו ממש טעימים כי היא לא הצליחה לחלץ דרך אצבעותיה של אחות- גיסי את התבנית עד שזו (הבהמה המלוכלכת!) רוקנה אותה. מה, היא לא יודעת שאנחנו רעבים פה?!

רציתי לשאול, מה העניין עם סלסילת הענק ובה רגל של כבש? לא שמעתם על עוף? ולמה מסובבים אותה מעל לראשים שלנו עם כל הסחורה בפנים? ומה קרה לקערה היפה של פסח? ולמה נשים לא קוראות אצלם בהגדה? ומי קבע שבגלל שיש לי פות ולא פין אני צריכה לפנות ולהגיש מיני מזונות? ולמה הן מסתכלות עלי בגבות מוגבהות אם אני שותה כוס יין במקום להדחס עם שאר הנשים במטבח? מי אמר שיהיה מקום? ולמה אני צריכה לסחוב אחרי שהתלבשתי כל כך יפה?

ומי קבע שהמטבח שלהם הרבה יותר מוצלח? מי קבע שזה המטבח שלהם בכלל ?! הן דור שני בארץ. ושלא יקשקשו לי "את כבר משלנו" אותי חינכו בבית וכן, אני אוכלת אותן לבוקר/צהריים וערב בשניה.אה. ואצל אמא שלי יש יותר ממרק עוף. שוב. ג'סט פור דה רקורד.

בקיצור, שנה הבאה אצל אמא.

סתם מחשבות :

*רציתי לציין שה'נאקלז' של אהרוני פשוט דוחים, וכדאי שישקול הסרת שיער בשעווה. (או שיפסיק עם הקלואוזאפים לפרקי האצבעות שלו. במיוחד בזמן לישה.)

*כשהחברה הטובה שלך בוכה ורוצה לצאת לטיול אוהלים אפילו כשקר בחוץ, את צריכה להיות יותר משכנעת ולהציע לה בירה נוספת לפני שתדברו על העניין 'לעומק'. אחרת תמצאי את עצמך כמוני, אורזת מעילי פוך לצד ביקיני ומתפללת לטוב - כלומר לרזות באופן דרסטי בעקבות מכת ברק.

*איך זה שתמיד אחרי שאני קונה איזה משהו במבצע ואני נורא מרוצה לפחות לדקה, אני מוצאת משהו פי  10 יותר טוב וברבע מחיר?

*מי זוכר ומי יודע, מה או מי שכנע אותי לקחת כלבה?

*אוכל זה דבר נחמד.

*שומן עודף, מצד שני, זה לא.

*יום כדור הארץ זה יום מפגר. כאילו באמת אכפת להם.

*אם יש מיתון, לא מרגישים אותו באגף הבשרים בסופר.

*אגב, סדרות הפשע של יס גורמות לי לרייר. יחי הפתולוגים.

הייתי, והלכתי לארוז פוך ובקיני.