את הכי ישראלית בעיני, ילדה שלי. עם העיניים החכמות, הבורקות שלך והחיוך הקטן, עטור הגומות.
העמידה עם היד על המותן, ישבן קטן מוטה לצד אחד וראש מוטה מעט לצידו השני.
את, בת תערובת שכמותך, זו שכל כך הרבה דמים מעורבבים בתוכך, זורמים דרך הלב הקטן שלך שלפעמים גורם לזה שלי לפרפר מרוב אושר.
את, על תלתלייך הרכים, הבהירים, המקפצים מעל צווארך השחום, בעודך רוקדת מולי, פורשת ידיים קטנות אלעל באושר חובקת את כולי, למרות פערי הגדלים, עוטפת אותי באהבה.
אתה הכי ישראלי בשבילי, ילדי שלי, במבטך הנבון, סוקר וחוקר את כל העולם סביבך.
עומד מול הראי וצופה בדמות הניבטת מולך, במבט החודר, הממיס שלך, מחייך לדמות הניבטת אליך בגאוה.
אתה, שמחווה לעצמך תנועות לחימה כמו שראית ב"צבי הנינג'ה", שאוהב לקפוץ מכל מקום שהוא לא הארץ למטה- רק כדי להדליק את האור בנעליים שלך.
אתה, שמתכרבל אל בטני בכל בוקר, שלוחש "אני אוהב אותך אמא" בריח נשימתך המתוק כשאתה קם.
אתם שיודעים לאהוב, ולא אכפת לכם אם אתם רומנים, פולנים, גרמנים, תוניסאים, תורכים או "סברסים" טריים על הסכין.
אתם הכי ישראלים.
מה זה להיות ישראלי?
זה לשיר בקריוקי למרות שאתה יודע שאתה מזייף נורא, רק כי אתה אוהב את "אשליות".
זה לאכול ג'חנון בשבת, למרות שההורים שלך עלו בכלל בפולין.
זה לדקלם את כל "אלכס חולה אהבה" ו"גבעת חלפון אינה עונה".
זה ללכת לים כשהשמש יוצאת מבעד לעננים.
זה לנסוע לכנרת רק כדי לאכול "על האש".
זה לעשות מילואים גם כשזה לא ממש בזין שלך.
זה להתלונן על המצב בשקט ולא לעשות שום דבר כדי לשנות אותו.
זה לדבר על כמה כל האחרים מרוויחים בזמן שאתה קורע את התחת ובקושי מסיים את החודש.
זה להתלונן על כמה כל ההורים האחרים תחרותיים ולעשות מבחנים בעל פה לילד שלך בן השנתיים על כל הא-ב,תוך כדי נסיעה להורים.
זה להיות בHOT ולהגיד שYES חרא. או להפך.
אין לי סוללה בנייד. המשך יבוא?