לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מאמי יא מאמי ...


הכלב שאני הכי אוהבת זה חתול. החברה הכי טובה שלי זה אתה. (הכי. נורית זרחי)

Avatarכינוי: 

בת: 46

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2009

זמנים


זמן זה הדבר היחיד שאין לי עכשיו.

כל מה שיכול היה להשתבש, השתבש. ועדיין אני צוחקת.

אני צוחקת כי הראיה בעין שמאל שלי כל כך גרועה ואין מגמת השתפרות.

אני צוחקת כי מחר מסיבת סיום לגן שלי ועדיין אין לי חוברות כרוכות של הילדים

אני צוחקת כי עוד לא סיימתי תעודות

אני צוחקת כי אין לי מושג מה אנאם מחר

אני צוחקת כי הכל מצחיק.

כנראה אאבד את הגן שלי

אני גננת מצוינת, אבל המגמה היא לסגור חטיבות צעירות.

ואולי אפילו אהיה מורה בכתה א' או ב' ואקבל מחדש את הילדים שהתרגלתי לוותר עליהם כל כך מהר.

וכנראה אכנס לאופק חדש ואקבל מחדש את הכסף ששילמתי למשרד החינוך בתחילת השנה, הכסף לפרקט בבית החדש, זה שאני עתידה לקבל את המפתחות שלו מחר בשתיים וחצי.

וכולם מלאי פליאה, איך אני לא נשברת

אבל אותי זה מצחיק

שאין לי שניה לנשום

כי כשיגיע החופש

לא אדע מה לעשות בו

ובוודאי אחפש תעסוקה טיפשית

אולי וילונות לחדרי השינה החדשים

ואולי טפט פרחים להדביק על קיר שאני רוצה לצבוע באפור.


קניתי מקרר שחור

ואמא התרשמה מהאיש שלא התפשר.

הוא קנה לי את המקרר השחור. כך היא תיארה בפשטות.

והפאסיביות הזו, כאילו אני לא קורעת את עצמי בשתי עבודות משלמות ואחת נוספת משתלמת ביותר, כאילו אני צריכה ש"יקנו לי" מצחיקה אותי .

 אם הוא ירגיז אותי, לא אתן לו להשתמש במקרר השחור.כי הוא "קנה לי" מקרר שחור. אז זה אומר שהוא שלי.

 


   

הלכתי לחפש בגדים.

הלכתי לבד. עכשיו כשהמכשי עוברת דירה אצטרך להתרגל ולהיות לבד.

אז זה היה זמן טוב להתאמן.

על הלבד.

היה שקט

היה מעייף

היה מרגיז

ומוכרות בגדים הן עם מוזר.

קריאות ההשתאות שלהן כשלבשתי את שמלת הרובוטריקים האיומה שמסרו לי (אני עיוורת בעין שמאל- יש לי תירוץ) זה היה קרנבל.

אני צריכה לתבוע את המעצבים על עוגמת נפש, כמעט ואיבדתי גם  את הראיה בעין ימין!

ומה העניין עם כל הוולנים האלה על החולצות?!

כאילו מה? נשארו להם עודפי בדים ולא רצו לזרוק אותם לפח? מה זה צווארוני הקרפדות האלה?

והשק עם קקי האלה?  כאילו שהתחת שלי לא גדול מספיק בלי זה?!

אז אחרי שיצאתי מהאייטיז, קניתי שני זוגות של מכנסיים שהיו גבוהים יותר מהשחלות שלי אך נמוכים יותר מהצלעות שלי. שלא שימשו כמו חסם עורקים משובח לשוקיים שלי, ולא נראיתי כאילו ויש לי איתן רגלים של פיל. פשוט פלא.

אבל חולצות? אלוהים ישמור אותי מהזוועה.

טוב, אני תיכף מתחילה לבכות.

הלכתי לישון - מחר יום עמוס.

לילה.

 

אני מתגעגעת.

 

 

 

נכתב על ידי , 24/6/2009 00:19   בקטגוריות סיפורי מאמי, עוברים דירה, עקומה? אני?!, רומניה זה כאן  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 30 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmami אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mami ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)