היא ישבה על הדשא הרך, שיערה הצרוב ליטף את גבה - והמים המתוקים דגדגו את כפות רגליה.
קולו העמוק הגיח מאחוריה והפריע את מחשבותיה "את יודעת", הוא אמר לה,"בסופו של דבר- את מוכרחה לעשות מה שאני אומר".
"למה? מי קבע? שנינו נוצרנו ביחד, אתה ואני, ואין שום סיבה- אבל שום סיבה שארצה שאתה תשלוט בי".
"דווקא הלוחמנות שלך מוצאת חן בעיני,אני חושב שאני רוצה..."
"אני לא מוכנה להשאר פה בשביל זה" היא אמרה בעודה מתרוממת ומנקה מישבנה פירורי דשא סורר, היא הביטה בו, הוא דוקא היה חמוד, היצור הזה שעמד מולה, היו לו עיניים סקרניות שונות ממה שהיא ראתה כשהביטה בהשתקפותה במים, אבל עדיין -על מה ולמה הוא חושב שהוא יכול להחליט לגביה? הוא חצוף בהחלט. היא החלה להתרחק ממנו כשהיצור קרא לעברה שוב "אני דורש שתעצרי!" ,בזעם עצור המשיכה ללכת ממנו, "אבאמא!!!," הוא המשיך לקרוא "היא מסרבת להכנע לי! אמרתם לי כל הזמן שאני אהיה המחליט".
"לילית!!!!" נשמע קולם הרועם מתגלגל ברחבי האחו, לילית פרשה את כנפיה והחלה מרחפת, הרחק מאותו אדם, הרחק מקולו של אבאמא.
"אבאמא, אני רוצה לדבר", היא אמרה בעודה פוסעת על חול הים, נוגעת לא נוגעת במים הקרירים, "אני רוצה לדעת למה הוא חושב שהוא מחליט וחושב עבורי?"
"אני החלטתי ככה" ענו אבאמא בקול אחיד.
"זה לא מספיק עבורי. אני רוצה לדעת מה הסיבה. למה? מדוע? הרי היינו כדור אחד והופרדנו לשניים, בו זמנית; אותה מידה- אותה כמות, אז למה?"
"כך הוחלט.זו לא חובתי לספק לך תשובות"
"ואם אני לא מוכנה לזה? אם אני לא מוכנה לקבל תשובה כזו?"
"אז ארורה תהיי. תגורשי מכאן!"
"ובחוץ אהיה חופשיה להחליט בעבור עצמי?"
"מה שקורה בחוץ אינו בשליטתי."
"ואם אצליח לשכנעו אחרת?לשכנעו כי הוא לא אדוני ואני לא גבירתו."
"לא אתערב בזה"
אדם הגיע בריצה. לילית חייכה אליו .
"אדם...", פנתה אליו ועיניה הירוקות זהרו באור נגוהות, "אני רוצה לשוחח איתך על משהו חשוב...", שיערה הארוך החל מסתלתל מעצמו סביב פרקי ידיו של אדם, אדם הביט בה, בלילית, היא גרמה לו לתחושת חמימות נעימה בחלקה התחתון של הבטן,אבל באותה המידה היא הכעיסה אותו, הסוררת, "לילית, אני רוצה לדבר קודם. לילית, אני רוצה אותך כנועה."
לילית חייכה חיוך מריר."אבל אם תוותר על כך נוכל לחיות ביחד, בחיים שווים וטובים."
אדם הניד ראשו לשלילה. "אני קיבלתי את הזכות לשלוט. אני לא מתכוון לוותר".
"אין דבר שאומר שישכנע אותך לוותר על רצונך לראותי כנועה?"
אדם הרגיש כי הוא עומד לכובשה, הוא חייך חיוך של מנצחים ואמר בקול בוטח "לא!"
"אם כך, ארור תהיה וארורים יהיו צאצאיך!" אמרה והתנפצה אל המים.
סירובה של לילית גרם לענישתה. היא הורחקה מגן העדן, התנפצה אל מול גליו של חוף הים ודמעותיה גרמו למליחותו .
מאז היא וצאצאיה עולות על החוף בכל לילה, לגנוב את זרעי צאצאיו של אדם, שהיה הגורם להרחקתה מגן העדן היא גם מנסה לגנוב את התינוקות הזכרים שנוצרו ולכן מגנים עליהם בקמיעות ולחשים שונים.
לילית היא הסיבה לקרי לילה.
והיא האישה החזקה הראשונה בתורה. ועדיין היא כמעט ולא מוזכרת. רק בסיפור הבריאה.( אחר כך סותרים אותו עם חוה הכנועה.)
אני חושבת שאני ההורה היחיד שלא רוצה שהחופש הגדול יגמר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
