הייתי ערה בערב, מאמא רומניה ראתה אותי יושבת בסלון, מתעוותת מכאבי בטן. היא הודיעה לי שנלך להוציא אותך מהבטן שלי, למחרת בבוקר, "בשעה 10:00 זה טוב", היא אמרה. "יום שבת זה מצויין - ואל תגידי מילה לאישיות שלך, שלא יתחרפן לנו". אז הערתי את אבא שלך בעשר בבוקר, ונסענו לבית החולים, נכנסתי, התווכחתי קצת עם עצמי, קצת שיחקתי עם הסניטר והמשימה שהצבתי בפני היתה שלא יראה את חריץ הישבן שלי (זה שהוא ראה את כל השאר זה שולי לגמרי), אחרי שנולדת, תותי של אמא, הכל התגמד.
הרגשות שחשבתי שנמצאים בסקאלה על המקסימום הפכו למשניים, ובכל יום שעבר ועדיין עובר, אני אוהבת אותך יותר ויותר.
אני עדיין נהנית לערסל אותך בין זרועותי ולמעוך אותך אל חזי, לנשום את הבל הפה שלך,לנשק אותך או סתם ללעוס לך את הלחי, כי את נורררא מתוקה.
והיום שתינו מתרגשות ממש - היום, שש שנים ושעתיים וחצי אחרי שנולדת, את עומדת להפגש עם החברים החדשים שלך לכיתה א'. ואולי עשיתי טעות שסחבתי אותך "אחרי אמא" כדי שתהיי קרובה אלי. אבל כמה זה נורא להיות בת של אמא סלב'? ואמא, זאת אומרת - אני, בבית הספר ממש מגה סלב.אז נכון, תמיד יאמרו לך שקיבלת את כל התפקידים בהצגה כי את הבת של מאמי, גם אם זה לא יהיה נכון - אבל מבחינתי כולם ינשקו את הישבן המושלם שלך. העיקר שתהיי מאושרת.
אני מאחלת לך את כל האושר שבעולם, נסיכה של אמא, אני מאחלת לך שלווה ושלא ימעכו לך את הלב, ירסקו אותך או יגרמו לך להרגיש לא ראויה, לא שווה או חסרת ערך לחלוטין, כמו שלפעמים גורמים לאמאל'ה שלך להרגיש.
בעיניים שלי, הביקורתיות, אני רואה אותך מתוקונת שלי, חסרונך הוא ברגישות הגדולה שלך, את מלכה שלא מודעת לעצם היותה מלכה. אתמול התבוננתי עליך מקפצת ורוקדת לעצמך ומלמלתי למכשי שלי "איזה פרופיל יפה יש לה?" והיא אמרה לי "את סתומה?! היא כולה מהממת הילדה הזו, כאילו ציירו אותה במכחול. משורטטת." ואז הבנתי שאני כל כך מפחדת להחדיר בך כל מיני דברים מעוותים,הרי כל הורה (נורמאלי) מחדיר לילדיו שהם יפים ומוצלחים, אני כמעט לא מספרת לך עד כמה את יפה. מהפחד שאני לא אובייקטיבית.
אז הנה, בובה של אמא,
את יפה
יש לך נשמה טובה
טהורה שלי
חכמה שלי
מצחיקונת.
אני אוהבת אותך ומזל טוב,
כפול.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
