מאמי יא מאמי ...

אני עדיין חלשה ומשלשלת, מחליטה להתייצב בסופר הזול הקרוב לבית ביום שני בבוקר, המטרה : קניות.

מצוידת בכרטיס אשראי ועגלה שעברה את מבדקי הנסיעה שלי (בלי גלגלים רועדים ולא מושכת רק ימינה או רק שמאלה) נכנסתי לסופר. המקום חדש, תיארתי לעצמי שבשעה שמונה ורבע בבוקר ביום שני הוא יהיה ריק.

הו הטעות המרה! המקום היה עמוס לעייפה בכל מיני זקנות חביבות שהעמיסו על העגלות שלהן מכל הבא ליד ורוקנו בשיטתיות את המדפים.

אני הייתי מאד ממוקדת מטרה ומאחר והגעתי בלי רשימה מסודרת אלא רק עם "תמונה כללית" של מה שאני עתידה להכין לקראת החג התחלתי לנהוג כשאר הזקנות ודידיתי לי לאיטי בין העגלות האחרות, העמסתי המוני רימונים ותפוחים, שלפתי כמה סלסלאות של פטריות יפות והמוני מיני ירק והמשכתי הלאה, שמחה וטובת לב.

המטרה : צנוברים.

אתם יודעים כמה גדול הסופר הזה?! הוא כמו מרכז מסחרי! התחלתי לקרוא שלטי חוצות "חד פעמי!!!" "מוצרי תינוקות" "הכל למטבח" אחרי מסע כומתה שבו עברתי בכל הפריקינג סופר הגעתי בחזרה לאיזור הירקות שאיתו פתחתי, שם היתה סדרנית של פיצוחים.

 היי זה כמו לפגוש את "מר מפה" מהתיק של דורה!.

"סליחה, אולי את יודעת בבקשה איפה אני יכולה למצוא כאן צנוברים?"  שאלתי, האישה מצמצה בעיניה, חייכה אלי ברחמים ואמרה "במעבר השני, בתחילת המעבר, ליד מוצרי האפיה".     

ניגשתי לשם, התחלתי לקרוא, לצד השקדים המולבנים היה חור גדול ושחור מתחתיו הופיעו אותיות גדולות "צנובר גדול". 

שיט! שעה בזבזתי בחיפוש אחרי המוצר הזה?! נוור! בחורה כמאמי לא מוותרת. התחלתי בחיפוש אחר הצנוברים האבודים. פשפשתי בשקדים המולבנים, ניסיתי בבוטנים המסוכרים. בסוף, מאחורי הפקאן הסיני נצנצה אלי חבילה אחת לבנבנה.

אה. צנוברים . יש! הוצאתי את האריזה, כל הבטן שלי מקרקרת כאילו ועוד רגע אני מקיאה.

אני מתיישרת ורוצה לבדוק מה המשקל של הצנוברים באריזה כשלפתע יד עלומה של קשישה לופתת את האריזה. "אוי אני צריכה את זה!! " נובחת הקשישה לעצמה חיש מהר זורקת את האריזה לעגלה העמוסה שלה ודוהרת מהמקום בריצה.

אני נותרת נטועה במקום המומה מהמעמד.

עכשיו, אני לא רוצה להשמע "נוט פרינדלי טו זקנות" אבל ,כולן נראות לי אותו הדבר כאן : עם מטפחת על הראש,משקפיים עבות, לבושות בפיג'מה בפסים של כחול שחור וגוני כתום, נעליים / כפכפים כחולים וזריזות כמו שד, אז מבחינתי מאותו הרגע - כולן חשודות במעשה...

חבילה שניה, אגב, לא נמצאה ונותרתי בלי צנוברים.

הזונע.

המשכתי מובסת לתחנה הבאה.

המטרה:  עוף ובשרים לחג.

אחרי שקניתי דגים שיספיקו להצמחת זימים עצמונית החלטתי לעבור גם לעופות ולבשר. כי "לך תדע מי יחליט לבוא." 

באותו הסופר שומרים על סדר מופתי בתור לקצביה באמצעות מספרים, כמו בקופת חולים. בשיטת "מצמצת הפסדת" עובדים שם הקצבים בקצב מהיר. 

עדיין מסוחררת מהחיפוש אחר הצנובר השארתי את העגלה ליד הקפואים ואני פוסעת לכיוון המספרים, כדי לקחת עבורי מספר.

מהקצה השני של הסופר -  זקנה עם עגלה עמוסה כסמיטריילר מחליטה להשיג אותי, היא רצה עם העגלה - דורסת אותי בעזרת העגלה שלה, וחונה בשמחה עם שלל צנובריה על הבוהן של רגל ימין שלי. 

צווחת ה"איה" שלי ושלל הדמעות שהגיעו בעקבותיה לא שכנעו את הזקנה להזיז את העגלה מכף רגלי הימנית.

היא משכה בחדווה את שמונת המספרים שהוציאה, והכניסה אותם לחזייתה.

כשהביטה בי ואמרתי לה "עלית עלי עם העגלה" היא אמרה לי "לא נורא. יעבור לך!" .

אכן קשישה מקסימה.

צולעת ועם בטן מלאה המתנתי לקצב. כעבור חמישים דקות גם הגעתי אליו, למזלי הוא היה נחמד ולא גנב לי את הצנוברים או דרס אותי עם העגלה - מצד שני הוא לא היה קשישה.

הוא הביא לי כמה עופות, טחן לי כמה חתיכות בשר, פינק אותי בסטייקים מהממים ובכלל דאג שאשתה קצת מים עם לימון כי נראיתי לו "לא כל כך טוב".

אחרי שלוש שעות של קניות יצאתי החוצה רק כדי למצוא שאיש מגעיל החליט להעמיד את הרכב החדש והנוצץ שלו מול הירידה החדה של העגלות כי אישתו לא רצתה ללכת לחניה בה עמד קודם לכן במרחק שלוש בלטות.

אז, הציגה העגלה כשל רציני כשהתעקמה בהילוך המסובך שביצעתי כדי לא לדפוק לו את האוטו, כי אני פריקינג איינג'ל, ובעקבות אותו מהלך עפה עלי תבנית 12 ביצים L , של תנובה. התבנית, כצפוי, התפרקה וכל הביצים מילאו את פלג הגוף העליון שלי קרי : כתפיים, שדיים, ידיים וכמובן ש(הכייף האמיתי) בית השחי. אין כמו התחושה המדהימה כשבית השחי נמלא בחלמון וחלבון מעורבים עם קרטון. ת-ע-נ-ו-ג המומלץ לכל אישה ובת בישראל. נוט.

ריח הביצים הזכיר לי את וירוס הקיבה הארור ומיד התחלתי להעלות בקרבי גרעפסים של הקאה. יאק.

"תודה" אמרתי בחיוך לנהג האידיוט שהסתכל עלי ולא ידע אם לצחוק, לבכות או לברוח.

הוא הזיז מעט את האוטו.באמת תודה יא זין.

האישה שעמדה מאחורי החליטה להתערב "אם לא היית מניחה ככה את הביצים מעל כל הקניות שלך הן לא היו נופלות!"

הסתכלתי על הפוסטמה . "כן. בפעם הבאה, אני אניח את הביצים מתחת לכל הקניות שלי, את צודקת.תגידי לי, את רצינית?!"

האישה התקדמה ופתחה את הדלת של הנהג האידיוט. אה. אישתו.

טוב נו. אבל היא היתה בסביבות החמישים. היא לא קשישה.

אישה עם שביס עברה אותי ואמרה לי "הם מחליפים בפנים את הביצים. רק תכניסי לה את זה."

הסתכלתי על עצמי המהממת.  העור שלי כבר צהבהב, הרגל שלי התנפחה, כולי ביצים.

דידיתי לכיוון הרכב והעמסתי אותו בקניות. שני רכבים עצרו מול הרכב וחיכו שאסע. אחרי שסיימתי להעמיס את הקניות על הרכב נעלתי אותו ופניתי להחליף את המגש השבור בקופה. "כוס אמק!" קילל אותי אחד הנהגים באדיבות.

"תמצוץ לי יא זין!!!" צרחתי לו בעודי נכנסת לסופר.

השתיקה שליוותה אותי בכניסה לסופר במראה הפרוע (אני מניחה שההעמסה בשמש מכוסה בקרם ביצים וקרטון לא הוסיפה למראה המצויין שלי) רק הביאה לשירות מהיר של הקופה הראשית.

"לכי תחליפי את זה " אמרה הקופאית ושלחה אותי עד לסוף הסופר.

ביציאה עמדה הסדרנית מההתחלה.

"נו... מצאת את הצנוברים?" היא שאלה. כבר לא היה לי כח לענות לה. רק רציתי הביתה ולהתקלח. "חג שמח!".

כן. ושתהיה לי גם אחלה של שנה. נכון?!