לא יודעת מה יש לך.
לא בטוחה שמבינה גם על מה.
אבל כשאתה קם במצב רוח מזופת -
אני לא זו שצריכה להיות שק החבטות שלך.
אם הדברים שקבעת חשובים יותר מהדברים החשובים באמת,
אם סדר העדיפויות שלך לקוי - זה לא אומר שאני צריכה לדבוק בו גם
או לשתף פעולה עם כל גחמה מטופשת.
אם אני נדבקת אליך בלילה ואתה אלי עם הגב
ואני מלטפת או מנשקת- אני רוצה גם בחזרה.
כשאתה רוצה אני תמיד מוכנה ומזומנה.
אפשר לספור על כף יד אחת את הפעמים בהן סרבתי לך.
וישארו עוד אצבעות עודף.
אני אוהבת אותך,
היום ניסיתי להכריז בפני המראה
שאני אוהבת גם את עצמי.
זה קשה.
להכריז בפני עצמי שאני אוהבת אותי - ולמה בעצם?
למה זה צריך להיות קשה?
מגיע לי
מגיע לי
מגיע לי
חשבתי על זה, על כל מה שהשגת - ועל התפקיד שהיה לי בזה.
כמה שעזרתי ותמכתי ולא התערבתי ופשוט הייתי שם.
תמיד.
ואז חשבתי על עצמי.
אף פעם לא ביקשתי בשביל עצמי, זה צריך לבוא לבד, לא?
אז הנה התשובה, לא. לא תמיד.
לפעמים צריך לבקש.
התמכרתי לספורט.
ארבע פעמים בשבוע - אם הוא חלש, לפעמים יותר.
שעתיים שלי עם עצמי או עם חברה לבד .
כל העור העודף חוזר להמתח
הישבן התהדק
הירכיים התמצקו
ובזרועות יש לי שרירים קטנים קבועים - בלי זרועות העטלף של הזקנות
השומן נשרף ואפילו התחלתי לטפח קצת קוביות בבטן.
כל כאב מבחינתי הוא הנאה
כל אגל זיעה או שריר קפוץ הם הצלחה
אני בוכה ובועטת גבוה
והמאמן צורח עלי שאני יכולה יותר
ואני באמת מתחילה להאמין - שאני יכולה יותר.
אני קופצת ובועטת באויר הדחוס שבחדר
כשיש שיר טוב אני רוקדת להנאתי
אני צוחקת
הכל קליל
רק אני לעצמי
וזה דווקא נחמד.
בוא איתי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
