מאמי יא מאמי ...

כמו חרב פיפיות עניין הכנות הזה.

אם היא לא הייתה פותחת את הנושא, לא הייתי פותחת את הפה - אבל היא שאלה, אז עניתי בכנות.

אמרתי לה שאני לא מסוגלת לראות אותו כאיש נחמד אם כך הוא מתנהג לבנות שלה, בכזו קרירות מכנית, חסרת לב.

סיפרתי גם שמהצד זה נראה כאילו הן מפריעות לו, שתיהן , יפות ומצחיקות ובעיקר ממלאות את עולמה שלה- שמפריע לו שיש לה עולם בלעדיו, והוא מלא באהבה משתיהן.

ואז נפתח הצוהר, ושחררתי את הלשון וזו המשיכה ודיברה ואמרה.

לא התכוונתי לומר הכל, כי זה לא ענייני ולא מקומי, אבל אמרתי.

ואז היא דמעה , הבנתי שפגעתי בה, נכנסתי למקום שהוא לא מקומי.

כעסתי על אמא שלא לימדה אותי לשים מעצור ללשון, (למרות שתמיד אמרה לי "אם אין לך משהו נחמד לומר פשוט תסתמי"היא לא באמת התכוונה לזה, רק כשזה נגע לה) והתנצלתי שאני מדברת בכזו כנות.

הבטחתי להפסיק.

היא צחקה וביקשה שלא אפסיק.

מאוחר יותר גם שלחה לי הודעה ובה אמרה תודה על שאמרתי מה שאמרתי.

ויום אחרי היא פתאום היתה עסוקה מכדי להשאיר את התוכניות המשותפות שלנו על כנן.

כמו חרב פיפיות עניין הכנות הזה.

ועכשיו אני, והפה הגדול שלי, נשארנו לבד - שוב.