מאמי יא מאמי ...

לפעמים, כשדברים מרגיזים קורים לאנשים מסביב הם ניגשים אלי לקבל חיזוקים.

למשל חברה קיבלה את הזכות ללכת לשיעורי ריענון נהיגה - כמה היא כעסה!!! - נכון, היא שלמה קרוב ל 300 שקל על קורס נהיגה מונעת שהגיע בעקבות עבירה שביצעה לפני כמעט עשור -  ונכון היא שמעה את הבבון הארצישראלי המצוי מצהיר במהלך כל הקורס כמה זה מיותר שנותנים לנשים לצאת מהבית ועוד לנהוג (!!!) אבל היי, מתי עוד יכלה להסתכל ליצור שעיר ונבוב זה מקרוב בלבן של העיניים (או באדום - תלוי מה עישן קודם) ולשלוח אותו בחזרה למחילה ממנה הוא יצא?

חוצמזה, טענתי, אולי משם יבוא החתן? היא התרצתה,

היא נורא רוצה זוגיות.

חברה אחרת כבר מצאה זוגיות. התחתנה, הביאה ילדים ואז התברר לה שבעלה מצא המון זוגיות, גם מחוץ לקן, וירטואלית ואמיתית.

(לא ידעתי שצ'אטים עולים כל כך הרבה כסף! למעשה, לא ידעתי שעוד יש שימוש בזה!).

היא בכתה, נעצבה על לבה, נשברה, התרסקה, הביאה בלש, שכרה את הימ"מ, יידעה את המשפחה, איימה בפירוק הבית השלישי, בהריסת ירושלים וחריכת גופתו על ידי כישופי וודו.

ואז הגיע פסח - הוא צבע את הבית והיא סלחה לו, שוב.

וכשהיא ניגשה אלי לשאול לדעתי היגגתי - רק את יודעת מה הסיבות לכך שאת איתו, ההחלטה היא שלך, החיים הם שלך, תעשי מה שעושה לך טוב.

בקיצור, אמרתי לה כלום , במילים שלי בעצם אמרתי תחליטי לבד. היא הרגישה כתף והיא עפה עם זה הלאה.

נו יאללה.

שיהיה במזל.

 ואני?

אני עדיין עצמי

יש בי מלא עידוד וחיזוקים לאחרים

לעצמי קצת פחות.

בשבוע החולף הייתי פעמיים במיון לזמן מצטבר של כמעט 17 שעות.

בודקים אותי

סורקים אותי

מצלמים אותי

ולא יודעים עלי כלום

זה יפה ומצחיק כי הם יודעים להגיד מה אני לא, אבל להגיד מה כן ... נו... זה , הם לא יודעים. אני ידעתי שאני לא עדה יונת, למשל, עוד לפני שדרכה כף רגלי במיון.

מה חוצמזה?

הכל טוב, אהבה מלבלבת - לפעמים יותר, לפעמים פחות - אבל היא עדיין שם. זה מה שקובע, לא?

טוב,

הייתי