מאמי יא מאמי ...
הכלב שאני הכי אוהבת זה חתול. החברה הכי טובה שלי זה אתה. (הכי. נורית זרחי) |
| 11/2002
 איך עושה כלה במקווה???
עוד על החתונה
יום לפני המאורע המיועד ואנוכי אורזים מטלטלינו הרבים ונוסעים תל אביבה . היעד: "ישרוטל טאואר" הסיבה : דודה מלי החליטה להמיר את הצ'ק במתנה (כולם עכשיו בשירה "צ'ק או צ'ק או צ'ק או צ'ק או מ-ת-נ-ה..." ) תגובתי הראשונה : יאאאאאא... (אכן, מילים קשות...) אני ניגשת לפקידת הקבלה. ואחרי תחקיר בטחוני מלא מחלצת מציפורניה המטופחות שני כרטיסים מגנטיים(להלן - המפתחות) , ועולה לקומה ה10 כדי למצוא את "סוויטת המתחתנים" שלנו... אנשים - היה לנו חדר - חבל על הזמן, היה בו ה-כ-ל . הבעיה היחידה - בובי היקר שלי היה חסר לי מאד. השעה הייתה כבר ארבע אחה"צ והרומנייה התקשרה בהיסטריה מלמטה "איפה את???" , "אני כאן!!!" עניתי לה תוך שאני מנפנפת ממרפסת החדר בהתלהבות יתרה . אמא האיצה בי בעצבנות להתכונן למקווה. אפילו קנו לי תחתונים לבנות כדי שהבלנית ( בלנית - אישה שתפקידה לפקח על נקיון גופך לפני שאת טובלת במים הקדושים אך משומשים של המקווה) תוכל לראות שאני בתולה/טהורה/קדושה , או וואט אוור. הגעתי קצת לפני יציאת הכוכבים ונכנסתי למקווה, קיבלה אותי אישה חביבה ונמרצת בשם שושנה שהסבירה לי שאני צריכה לראות 3 כוכבים לפני שאני כנסת למקווה כי אני כלה . זה נשמע לי מאד הגיוני (נאאאכון) ולכן יצאתי החוצה , וישבתי עם אבא, אמא וכלבם השעיר פאפי עד שיצאו 3 כוכבים. היתה לנו שיחה עירנית במיוחד. אמא שלי חיבקה אותי עד שיצאו לי סימפונות האף מהתחת תוך שהא מיבבת "אני לא מאמינה- אני לא מאמינה..." ואבא שלי בהה בי ואמר לי "למה את צריכה לטבול??? למה???" . מיהרתי להיכנס למקווה ושוב שושנה קיבלה אותי, חיוך של אושר עלה על פניה כששמעה שאני כלה. היא לקחה אותי לחדר גדול מאד , והתחילה להסביר לי כיצד אתקלח נכון (נכון - מתחילים מהוצאת השיניים התותבות), על אמא שלי הוטלה משימת סירוק השיער שלי, והכי מגניב זה שיש במקווה פעמון שבו קוראים לשושי!!! אחרי שהתקלחתי שוב (והפעם "נכון"), צלצלתי בפעמון לשושנה... וצילצלתי... וצילצלתי... עד שהיא צעקה דיי. שושנה פתחה דלת אחרת שלא ראיתי קודם , בפנים נרגזות קמעה... חייכתי חיוך מבויש ומלמלתי "אופס..." , שוב חזר החיוך לפניה של שושי, והיא הובילה אותי למקווה. הורדתי את החלוק ושושנה בדקה את הציפורניים שלי , את השיער ואת כפות הרגליים שלי. תודה לאל, בדיקת רקטום ובדיקה גניקולוגית מקיפה לא נכללו בטבילתי זו. שושנה מיהרה להסביר לי מה התנוחה הנכונה לטבילה , וכמה טבילות אני צריכה לעשות. 7 במקום 3 (נענשתי??? לעולם לא אציק לך יותר בפעמון שושנה!!!) , נכנסתי למי המקווה. "שושנה, המים חמימים - אני צריכה להיות מודאגת?" הבטתי בפניה בדאגה מהולה בגועל. "לא... לא... יש לנו גוף חימום במים" הרגיעה אותי שושנה. אמא שלי מיהרה לחפש את גוף החימום במים כדי שאסכים להטבל, וסימנה לי על מיקומו . הבלנית סימנה בידה שהטבילה אמורה להתחיל ואני צללתי למים , היה שקט נורא ואז כשהוצאתי את הראש שמעתי יללה "כשששששששר !!!!" אחריה יצאו עוד שצף של ברכות והיללולים , כמו עכברוש שניצל מספינה טובעת אני מביטה בבלנית במבט שלא יכול להשתמע לשני פנים האומר "יאללה עוד 6 פעמים ותני לי ללכת!!!" , הבלנית פורסת מעל לראשי את החלוק הכחול איתו באתי ומתחילה לברך "עכשיו תחזרי אחרי " היא מצווה, אז בירכתי. "טוב , עכשיו עוד פעם תטבלי !" ציוותה הבלנית, חזרתי לשקט של המים, וכשהוצאתי את הראש שוב נשמעה יללת "כשששששששר!" עם ברכות, הבטתי על הרומנייה בשאלה, היא משכה בכתפיה וגרפה באף "את בוכה ???" שאלתי אותה "היא מתרגשת , הבת שלה יש לה כשרון טבעי לטבילה." אמרה הבלנית (האם עלי לשקול שינוי בקריירה ???) , הסתכלתי על הבלנית ואח"כ על אמא "שמעת ??" שאלתי את אמא "היא אמרה לי שאני כשרון טבעי!!!" "ממש הבתולה מריה" אמרה אמא , ואני מיהרתי לצלול לתוך המים... אחרי 7 יללות "כששששששששר!!!" הורשתי לצאת מהמים. אמא חיבקה אותי והבלנית אמרה שהמים שספוגים בשיערי הם ברכה... אחרי שיצאנו מהמקווה מיהרתי לברך אנשים ברחוב (הנחתי על מצחם את ידי הלחות ומלמלתי ברכות משונות כגון : לא יצמחו לך פטריות מתחת לאצבע וכו') , וחזרתי לבית המלון. המיועד ישב עם אנשים בסוויטה ובזמן שאני צללתי מתחת למים הוא שתה דברים טובים... לא נעלבתי, רק גררתי את המזרון שלו הרחק מחדר השינה אל סלון הסוויטה . אני הייתי כשרה ... אכן, לילה לפני החתונה ישנו בנפרד...
ועל כך נאמר ... כששששששששששר ....
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
