| 2/2003
 אמא ופיצ'ס...
"נראה לי שאת בהריון" פסקה תושתוש בזמן שנסענו לקורס, "מאחר לך, את עצבנית, יש לך בחילות..." הבטתי עליה בספקנות, "אני לא בהריון – תפסיקי להגיד לי שאני בהריון!" תושתוש המשיכה, "קיבלת מלגה, לא?!, אז ברור שתיכנסי להריון, זה כל כך צפוי – זה המזל שלך" ביארה. "מה שתגידי", ניסיתי לפטור אותה בתשובה סתמית, "אין לי ממה להיות בהריון, אני לא מקיאה ולא כלום, כוּלה עולה לי האוכל של ושתי. לכי תדעי, אולי היא ניסתה להרעיל אותי בקוסקוס של אתמול..." . אחרי השיעור צעדנו לבית של אמא שלי, תושתוש שכנעה אותי לקנות ערכת הריון ביתית, אחת מהוורודות האלה, שכתוב עליה "תוך 4 דקות תוצאות המדוייקות ב 99%". שילמתי לרוקחת 30 שקלים וחייכתי שאיחלה לי בהצלחה, לא ידעתי אם אנחנו מדברות על אותה הצלחה, הרוקחת ואני. הגענו לבית של אמא, נכנסתי לשירותים ועשיתי את הבדיקה, יצאתי מהשירותים וצעדתי לסלון תוך שאני מודיעה לתושתוש שהנה תיקוותיה להיות דודה "אוטוטו" נגנזות. כל כך רציתי לשקוע בסדרה אבל הזמן לא עבר, וחוץ מלזפזפ לא הצלחתי להתרכז בכלום. "טוב – אמרתי בעצבנות מוסווית – בואי נלך לראות מה יצא" , הבדיקה הביטה עלי מהכיור. שני פסים וורודים ניבטו אלי משני העיגולים בבדיקה, תושתוש פערה את פיה בתדהמה, "מה זה אומר???" שאלתי בצורה פוסטמית לחלוטין, היה ברור לי שזה אומר שאני בהריון, אבל רציתי גושפנקא - חותמת מהבד"צ, שאכן אני בהריון. תושתוש עילעלה בניירות שהיו מצורפים בדיקה וביארה לי, "את רואה את העיגול הגדול – זה אומר שעשית את הבדיקה נכון, זה היה יוצא ורוד בכל מקרה" הסבירה, " אבל העיגול הקטן - זה הופך לוורוד רק אם יש לך את ההורמון שיש רק לנשים בהריון, מה שאומר שאת בהריון", נשענתי על הארון בחדר האמבטיה וחייכתי. אני בהריון... איזה קטע... אני חייבת להתקשר לאישי ולספר לו... "אישי!!!" צווחתי, "אנחנו בהריון!!!", דממה מהעבר השני של הקו גרמה לי לחשוש שמא אישי איבד את ההכרה לאחר שהתעלף וחבט את ראשו באחד המשקופים בבית. "אישי?!?!?!", שאלתי בדאגה. שאגת שמחה החזירה לי את הדופק באופן סדיר, "באמת מאמי?" שאל אותי אישי בהתרגשות, "כן, באמת..." עניתי לו. אחרי שסיפרתי לאישי, החלטתי לספר לפיץ, שהסתובב בבית באחת מחופשותיו מהצבא. "אתה הולך להיות דוד, פיץ" צחקקתי ודחפתי לפרצופו את המקל הורוד, "תזיזי ממני את השתן שלך!" ציווה הדוד לעתיד, חיבק אותי והלך לו לדרכו. הרמתי טלפון לטלטולה, לספר לה, היא נשמעה לי דיי מדוכאת בטלפון, היא מנסה להיכנס להריון עוד לפני החתונה, ואני בלי "להתאמץ מספיק" נכנסת להריון, "יופי" מלמלה לי ביובש מעבר לקו, "אמא איתך?" שאלתי, אמא לא הייתה איתה, היא כבר הייתה בדרך הביתה. הרמתי טלפון לדרי שצעקה באושר "אני הולכת להיות דודה!!! יהיה לי אחיין או אחיינית!!!", אחרי כמה דקות החליטה שהיא רוצה לשמוע את תגובתו של אבא "בואי נתקשר אליו..." הציעה. " אבא, אני בהריון" אמרתי לאבא, "סליחה?!" שאל אבא, כאילו אני בת 16 וסיפרתי לו שגנבתי לו עוד קופסאת סיגריות. "אני בהריון, הולך להיות לך נכד או נכדה" ביארתי לאבא. שתיקה, "מאמי, אני עם לקוחות פה, נדבר אח"כ?" אמא נכנסה הביתה, "אמא בואי תראי משהו," שידלתי אותה ללכת לאיזור השירותים, "שברת לי את המראה?!" שאלה אמא בייאוש, "מה פתאום... לא היום...בואי תראי, בואי..." אמא נכנסה לחדר האמבטיה, הרמתי את המקלון והראיתי לה אותו, "של מי זה?" שאלה אותי תוך שהיא כורכת את זרועה סביב מותניה הדקים של תושתוש, (כאילו היא המחוננת שהשתינה למבחנת הפלסטיק, כן?!) "זה שלי אמא, את הולכת להיות סבתא..." "תכף אני אכניס לך אחד" הגיבה אמא (מתוך אינסטינקט על עצם כך שקראתי לה סבתא), היא חייכה, הסמיקה, צחקקה לעצמה ולבסוף התרצתה וחיבקה אותי. "את יודעת... זה לא נורא להיות סבתא, אבל זה נורא לישון עם מישהו שקוראים לו סבא..." בערב קיבלתי טלפון מטלטולה, גם היא בהריון, שמחתי – עכשיו אני לא אצטרך לעבור את כל ההריון לבד, נוכל לעבור אותו יחד... פיצ'ס (נכתב לפני 3 שבועות) "את רואה אותו?" שאל אותי הרופא, תוך שהוא מצביע על הנקודה הלבנה בתוך החלל השחור, "זה הילד שלך", נפעמת שכבתי, ניסיתי לפענח בדיוק מה אני רואה. (הילד שלך = את הולכת להיות אמא...) "עכשיו תסתכלי", המשיך הרופא להסביר לי, "את רואה את ההיבהוב הזה כאן?", צמצמתי את עיניי וניסיתי להבין על מה הוא מסתכל, ואז ראיתי את זה, עיגול שחור הפך ללבן וחזרה לשחור במהירות רבה, כמה פעמים, "כן אני רואה :)" - " זה הדופק שלו, זה מראה שהכל תקין, יש לך ילד בן 6 שבועות, יש לו דופק, האורך שלו תקין, יש לך שק חלבון יחיד, מה שאומר שאין לך תאומים, מזל טוב... " כן... מזל טוב לי, אני הולכת להיות אמא לפיצ'ס, היצור הכי חמוד עלי אדמות, הוא אמנם מוצץ לי את כל הסידן מהגוף (כבר זה מראה שיש לו גנים רומנים כמו לאמא...) וכבר עכשיו כואבות לי העצמות, אבל בשבילו אני מוכנה באמת לסבול, הנה, כבר נגמלתי משתיית אלכוהול, מפתיחת הבוקר בבליעת קנקן נס קפה ודיאט קולה אחה"צ ... התאהבתי בך מייד, פיצ'ס יפה שלי, אמא מחכה בחוץ.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
