הקדמה קלה. אישי היקר מסתובב לו בזמן האחרון בבית על קצות האצבעות. הוא מת "לתפוס" אותי כותבת משהו ב"אינטרטנט", שקשור אליו, לושתי או למי מבני משפחתו, ולכן הוא מתגנב מאחורי בזמן שאני עוסקת בכתיבת מיילים מטורפים לאחותי, או לשאר חברי "בגולה". לפני כמה ימים הוא גילה את נפלאות ה"היסטורי", אותו כפתור מקולל שמגלה היכן גלשת ועם מי שוחחת, וראה שם את השם MAMI, (שמי הכמעט אמיתי) אחרי שהתעצבנתי פעם ואחר כך עוד פעם, איימתי בגירושין ובסופו של דבר החרמתי לו את אוסף הבייבליידס, הנ"ל נכנע ועזב אותי לנפשי. אין מה לעשות, אני מבינה למה הוא כל כך סקרן, למרות שהבטחתי לו שלא בבגידות אני עוסקת, כי אם בתיעוד חיי/נו, לא עושה לי הרושם כי הוא מתרצה. לבסוף אמרתי לו את הדבר הבא "אם אני אראה שנכנסת לבלוג שלי, בלי רשותי, אני מוחקת אותו, מותר לי שיהיה לי משהו, שהוא רק שלי." אם מישהו לא מסכים למה שאמרתי, או שיש לו רעיון כיצד אפשר למחוק עקבות, הוא יותר ממוזמן לספר לי, כי אני קצת מיואשת, תודה.
ועכשיו לעניינינו. ביום שני האחרון הייתה חינה לחברו הטוב ביותר לאישי.
מאושרת ונמרצת אצתי רצתי לארוני המפואר, לדלות ממנו חולצה שקניתי לפני כחודש. (מדהימההההההה!!!) באתי ללבוש אותה, 10 דקות לפני שאנחנו כבר צריכים לצאת (נראה לכם שאני מתאפרת עם בגדים?!?!?), אך שוד ושבר/חזיז ורעם/וואט אוור..., החולצה לא נסגרת על הציצים הענקיים שלי... מייד הרגשתי איך השפה התחתונה שלי מתחילה לבלוט החוצה, עיניי מתחילות לדמוע, ואפי מתחיל לנזול, מצאתי את עצמי, מול המראה, כמו ילדה בת 5 שאחותה הגדולה החליטה לעשות ל"ברבי" שלה קארה, בוכה מרות, תוך הצבעות חפוזות על המראה, בתוספת ייבבות וייללות קלושות...
אישי נזעק למקום, ומשראה אותי החליט להוסיף תוך שהוא אומר לי "וואי, הציצים שלך נהיו ענקיים",(תמיד הייתה לו עין לפרטים קטנים, נו...)מיד העצב שלי הפך לזעם... "באמת תודה!!!" נבחתי על אישי, "אני באמת שמחה שאתה שם לב לפרטים...", הצמיג הקטן והקשיח שהתחיל להתרקם לי סביב הבטן הביט בו גם הוא בתוכחה,
אישי הבין שהוא אמר/עשה משהו לא נכון, מייד שלח את ידיו קדימה בניסיון לפייס אותי... "גם עם ציצים כאלה גדולים אני אוהב אותך..." כפרה עליך,חשבתי לעצמי,איזו רגישות...כמו קורנפלייקס שעמד מחוץ לקופסא במשך שבועיים... תמשיך ככה, ואני מנשלת אותך מהצוואה.
ושתי התייצבה בפתח הדלת. "את צריכה בגדים, כי אני יכולה להשאיל לך משהו". הרצון לחתוך את הורידים כמעט והפך לחזק ממני, שאני... אני אקח ממנה בגדים??? אני שארון הבגדים שלי משתרע על גבי שני ארונות קיר???(לאישי יש מדף סימלי- ליד המצעים) או בעברית - את השתגעת?!?!?!?!? מה לעזאזל יש לך להציע לי? . "לא, תודה!", בהבעת בחילה קלה הודתי לושתי על הרעיון המקורי היפה. אכן,אם לא אתחיל לקנות לעצמי בגדי הריון אמצא את עצמי לובשת בגדים של אישה בת 50, שגם הבגדים שלה (איזו הקבלה מדהימה) גם הם במידה 50... טוב, ברור שמצאתי חולצה מדהימה לאחר מכן (לפעמים אני שוכחת שאני קונה דברים),אך כאות אבל לזוועה שכמעט התחוללה, לא יכלתי להכניס שום דבר לפה שלי במשך כל האירוע. אני בבגדים של ושתי, בררררררררררררר... טוב... נו... כולה חינה, עד שבוע הבא אני כבר אקנה בגדים - גם אם זה עולה כמו בית... (או לפחות חדר שינה)
משפט חכם ששמעתי אתמול, "חינוך הוא לא מילוי הדלי, כי אם הצתת האש"... של ייטס. טוב הלאה שיעמום, וולקאם מסיבת פורים :))))
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
