מאמי יא מאמי ...

חםםםם.

אמא כמה חם היה באילת.

והאנשים שם - הם כולם נשמו לי את כל האויר, הרגשתי חנוקה כל הזמן. זו אחת הסיבות שביליתי את רוב הזמן בים או בבריכה או במקלחת. רציתי קצת אויר לעצמי.

אויש - אם אלוהים קורא בבלוגי," GOD שכחת את הפן פתוח על אילת - זה הזמן לכבות אותו, כבר התייבשנו ולכולנו שיער חלק ומתפצל, תודה."

אמרתי לאישיות "11 בלילה, כמה חם כבר יכול להיות ב 11 בלילה? בוא נצא לטייל."

יצאנו. אחרי שתי דקות בחום האילתי הפכנו לבוב ספוג - ספוגי זיעה. ולא מהסוג הטוב. אנשים נשמו עלי, וכאילו לא די בזה על כל בלטה עליה דרכתי דרכו עוד שלושה דוד . הם הלכו בקצב שלי לכיוון שלי בצורה שפשוט הוציאה אותי מדעתי.

אחרי רבע שעה הרמתי עיניים בוכיות לאיש, ששלף אותי מבין הדווידים, רק כדי לספר לי כי נותרה לנו יתרת משיכה של שמונה עשר ש"ח (18!!!!!) מהחשבון. אחרי שיצאתי מההלם, שאלתי אותו כיצד יתכן שחזרנו לכיתה ח'? הוא הסביר לי בכעס שזה הכל בגללי. שאם הייתי מקשיבה הייתי יודעת שאני ממיטה עלינו חורבן ואסון כלכלי.(ככה זה נשמע, בחיי).

אחרי שהוא העליב אותי בעוד כל מיני דרכים, ישבתי על כר דשא -  עליו נח בחשכה גביע גלידה. כמובן שישבתי ישירות על הגלידה. נו... הרי מדובר בי, ובכמות ההשפלות שאני, ויוה, מסוגלת לספוג. כמובן שפצחתי בריצה ישירות לביתנו האילתי.

בלילה, כששאלתי אותו למה הוא העליב אותי כמו שרק הוא יודע, הוא אמר "כי אני רוצה שיכאב גם לך ולא רק לי..." אוי ואיך כאב לי. באותו הרגע חשבתי אולי אני אוהבת אותו והוא בכלל לא אוהב אותי?

בבוקר כבר הסתכלתי עליו קצת אחרת, "רוצה להכאיב לי", עאלק,  ניסיתי לעקוץ אותו, אמרתי לו "אם היית אוהב אותי..." וכאלה - אחרי שלוש דקות נמאס לי והבטחתי לעצמי לשוב על זה כשהוא יהיה ער.  החלטתי להתעלם - ממנו, מההערות הדביליות שלו ומהמינוס הענק. וכאות לברית החדשה שכרתתי עם עצמי - נסעתי לתחנת הדלק ומשכתי מהעז 200 שקל.

שינשקו לי בתחת!!! הִמְנַנְתִי לעצמי בעודי חוזרת לרכב/ טוסטר שהמתין לי בשמש הקופחת.

חזרתי לבית הדודה - האיש כבר התעורר ושאל מה יש לארוחת הבוקר.

"מרור!!!!!!! מרורים וזרדי סבל וקוצים עבורך - שתסבול!!!"  צרחתי לעצמי בראש. "רוצה סלט?" שאלה החננה שבי, האיש חייך ואני נמסתי.

"למה התכוונת אתמול?" שאלתי שוב.

"את כמו טפלון". הוא התחיל, "כאילו כלום לא נוגע בך, את לא באמת מתעצבנת כשזה נוגע לכסף, או לזמנים או ... את לא מתעצבנת ולא מתרגשת מכלום כמעט. אפילו לא מהילדים, הם לא ממש מצליחים להרגיז או הצעקות שלהם... זה כאילו את אדישה... שאת לא שומעת" הוא התנשף, "וזה לא שאני רוצה שיכאב לך, אני רוצה שיכאב לך!" (אה. תודה לך על שהבהרת את הנקודה - Dear.) "אני רוצה שיזיז לך משהו מהחיים שלנו כאנשים בוגרים."

אוה - אז התעצבנתי.

"סליחה! זה שאני לא מתרגשת מכל פליץ, זה לא אומר בהכרח שאני לא מתרגשת ושזה לא מזיז לי! מה רצית שאעשה כשאמרת לי את מה שאמרת?! שאתעלף מרוב תדהמה והלם?! או שאולי היה עלי להשכב על הרצפה ולהתחנן לרחמים מבוירא עוילם תוך שאני בוכה על מר גורלי??? תכניס את עצמך לפרופורציות! הנה יש לנו כסף. " אמרתי וזרקתי אליו את הארנק ובו השטרות. "חוצמזה יש לנו ויזה ואת הטלפון לציפי. שאני אדבר איתה, או אתה? "

אחרי שנרגענו, דיברנו עם ציפי, תבדל"א, הגדלנו את מסגרת האשראי וגם - טם טדדאאאאאם יצאנו לקניות, הרגשתי שוב שאולי הוא לא ממש אוהב אותי. לפחות לא כמו שאני אוהבת אותו.

אני צריכה לחשוב על זה עוד קצת. לראות מה אני עושה עם זה. זה כואב.

חזרה לחום האילתי. החלטתי לשזוף את גופי אחרי שלא זכ לראות אור שמש מאז ההריון הראשון שלי (כלומר - 4 שנים בערך!). דאגות מכוויות לא עלו בראשי , אך החלטתי לחפש בגד ים שיתאים לי ולמידותי החדשות.

כן. מאמי הפכה לדובון גריזלי. נו מור מאמי הכוסית.

אני יכולה לחלום על להכניס את רגלי לתוך בגדי הענוגים ובכללם גם לבגד הים ה הו-כה מאממממממממם שלי - אותו קניתי גם (הפתעה) לפני 4 שנים.

לכן, נכנסתי לחנות בגדי הים הראשונה שנקריתה בדרכי.

אני "שלום"

המוכרת" שלום, איך אפשר לעזור לך" (היא כאילו מנומסת. בטח היא מקבלת אחוזים)

אני "אני מחפשת בגד ים עבורי"

המוכרת "שלם, נכון?"

אני "פפפפפפפפפפ"(נחרת בוז) ויוצאת מהחנות.

טוב. נסיון שני.

שוב מוכרת מנומסת שוב אני מסבירה שאני רוצה בגד ים.

המוכרת "איזה סוג?"

אני (ישששש!) "שני חלקים, יש לכם במידה שלי?"

המוכרת "איזו מידה"

אני "אהמממ. בחזיות אני 75 G" (כן. זו לא שגיאת כתיב.)

המוכרת מביאה לי חזיה. אני מיד בודקת בטיקט.

אני"סליחה זו מידה D. אני ביקשתי G"

המוכרת "כמו A-B-C-D-E-F-G?"

אני (בעצבים) "כן."

המוכרת "אה, אין לנו"

אני "אה... יופי..." (אינעל אבוק יא ...)

טוב. פעם שלישית גלידה, לא?

שוב המוכרת האדיבה. שוב אני מודיעה לה מה אני רוצה ובאיזה מידה.

המוכרת "כן, יש לי משהו בשבילך" מביאה לי חזיה אינדיאנית שנקשרת בצוואר.

אני מאושרת נכנסת לתא המדידה ויוצאת עם חזיה רחבה מדי בצדדים ועם קאפ קטן מדי.

המוכרת (תוך שהיא מנסה לכסות לי את הפטמות) "לא זה נמתח..."(מותחת בחוזקה - כמעט ומוציאה לי את כל האויר מהריאות.)

אני (נחנקת) "תשמעי, אם אין לך זה לא נורא" (אעלק)

המוכרת "בואי נראה איך זה"

אני מסתכלת במראה ומנסה לאתר את בגד הים בתוך השדיים שלי.האיש מסתכל עלי ואומר "זה נראה קצת נפול ככה, לא?" אני מביטה במראה ומתחילה לצחוק... "נפול?! היא קשרה לי את הפטמות לגב, ולך זה נראה נפול?!"

אז כן. הלכתי לים עם חזיה ותחתונים. ואכלתי גלידה תוך כדי (עם דובדבנים) אבל הצניעות מחייבת, (כמו גם שלום הציבור) לבשתי מעל גופיה. אבל כולם יכלו לנשק לי בתחת הלבנבן והשמן שלי...

אחרי הדיאטה כשהשדיים יצטמקו שוב, והתחת ישוב להיות מוצק  - אחזור לקנות בגד ים - ביקיני.

 סיכום טיול:

סקס -  אפס פעמים. כי אני רוצה לסבול...

קניות -  600 ש"ח הייתי צריכה בגדים ומשקפי שמש ושיגיד תודה שלא קניתי גם בגד ים.

אוכל - הרבה. יותר מדי. אני חייבת ללמוד להקיא עם מברשת שיניים.

דיאטה - חובה. המידה שלי בבגדים עולה ואני עדיין חושבת שזה מצחיק (לפרקים) נו. ככה זה כשאת טפלון...

ילדים - שניים היו, שניים נשארו - רק עכשיו הם אקסטרה קריספי.

זוועות עולם - הרבה תיירים צרפתים בחוף. צריך להודיע להם שספידו זה לא ממש בריא. במיוחד עם "מקשטים" אותו באניצי שיער ערווה המבצבץ מכל הכיוונים.(הוווו הזוועהההה)

אהבה - אחת אפס לאיש - הפתיע אותי מתחת לשטיח. אני מחכה למאהבת הכוסית שתצא. נעשה שיפוץ שדיים על חשבונה.

אופטימיות - עומדת להשבר.

אילת - רק בדצמבר.

דאגות - יש. ד"ש לציפי מהבנק. לאיש מהמיטה וללימודים.

יומולדת - מתקרב. עוד שבועיים מהיום וכבר מרגישים איך אני רגישה יותר לסביבה ואיך בא לי למות.

נו... הזהרתי אתכם...