מאמי יא מאמי ...

אתה יודע שמשהו לא בסדר.

בלילה כשזחלתי למיטה, הרבה אחרי שנכנסת אתה, וכבר ישנת, הרמת את העיניים ובחנת מי נכנסת לישון לצדך, וראית אותי.

ולא אמרתי כלום. שכבתי בפינה שלי. הסתכלתי עליך. כמה אתה יפה.

כמה אני שונאת אותך ואוהבת אותך.

ושאלת אותי; מה קרה? קרה משהו?

ולא עניתי לך.

הרמתי ישבן וסובבתי הגב, עצמתי עיניים. שהחלו דומעות.

ושמעתי רשרוש של סדין מהצד שלך וידעתי שהלכת לישון.

החלטתי - החלטתי שביום בו תאמר לי שאתה לא אוהב אותי, אחדול גם אני מלהיות שלך.

כי אין שום סיבה שאהיה שבויה של אדם שלא רוצה אותי בכלל.

וגם אם אני מדמיינת וכל מה שאמרת לי היה מעצבים ואתה שכחת - אני לא שכחתי. כאילו חרטת בי משהו עם מפתחות קהים ועכשיו זה מעלה חלודה.

ואל תעשה לי פרצוף מתפלא שכבר שבוע אני לא נוגעת בך.

ומי קבע שאני היא זו שצריכה ליזום? אתה כנראה מבין שתקבל נעל בפרצוף לפני שתקבל משהו אחר.

לא רוצה להתקלח איתך ולא רוצה שכשאני מצחצחת שיניים תכנס ותשב בשירותים.

"רוצה שאהיה כמו בן אדם מבוגר" מה זה אומר? להתחיל להעלות ריח עובש? לחפש סטוצים? ומה בכלל עושים מבוגרים שאני לא עושה? אני צריכה לקמט את המצח מול הטלויזיה בין שמונה לתשע בערב? (ואחר כך לרוץ ולעשות בוטוקס). להגדיל שפתיים, להרים ישבן וציצים, להקטין חזה ולשאוב שומן מאיזור הבטן? לעשות דיאטה עם "השכנה"? לעשות "הליכות ברגל" ליד הקאנטרי, לבושה ספנדקס שחור , גופיה שחורה צמודה, עם פן ובלונד צבוע, תוחם בצבע סגול וכובע מצחיה?

לך תזדיין!!!

כזאת אני.

פעם, אמרת לי שאתה לא רוצה שאשתנה. שהראש שלי תמיד ימשיך לרחף בעננים. "אני אתפוס לך ברגליים". שקרן. תופס כדי לזרוק מהחלון.

בכל עצירה של המכונית היינו מתנשקים, כל הדרך היינו מדברים וצוחקים. עד שקיבלת את הטלפון המזדרגג מהעבודה שלך.  עכשיו אנחנו נוסעים עם שתיקה, מכיר אותה? כבדה כזו? חונקת? אין לי כסא בשבילה, ומבחינתי היה טוב לו הייתה עפה מהמקום - זו הנוסעת שלך חמודי, לא שלי. אני רק משתפת איתה פעולה. אין לי מה לפתוח בשיחה כי הטלפון שלך עוד רגע יצלצל ויהיה מישהו עם משהו דבילי להגיד.

השיחות שלנו מצטמצמות ולאט הופכות לשיחות רק על הילדים ועל "משק הבית" (הנה, עוד משהו מבוגר, לא?) . הילד אכל? הילדה התקלחה? מה עשיתם היום? (ולפני שאני עונה מגיע ה"יופי" המסורתי) וכמובן, מה חסר לבית? . מה קרה ל"יש חדש אישה שלי?" אין לי מושג. אני רק יודעת שמשיחה לשיחה הוא נחלש.

וכך גם אני.

אני אפסיק לשאול אותך מה שלומך.

ולא תספר לי על מה שקורה אצלך ולאט לאט תמצא לך (או שכבר מצאת) מישהי חדשה, מדליקה ומעניינת, שיש לה משהו לספר לך ומעניין אותה מה עבר עליך. ואז תשכח ממני.

אז אולי אני מתחילה להקדים את המאוחר.

קח רקויאם על חשבוני.

בפעם הבאה. אתה תשלם.