מאמי יא מאמי ...

אז יופי ונהדר שהגיע יום רביעי.

נתחיל בזה שבליל אמש החלטתי להפתיע את האישיות עם אמבטיה ארומטית ונרות צפים - ללא ילדים - כן... הגעתי לקו ההגנה האחרון...

רגע לפני שאני שופכת לאמבט את המלחים הארומטיים אני מקבלת טלפון ממנו.

נו? אתה בדרך? מה זאת אומרת לפתוח לאמא שלך את הדלת? מה קוסקוס? אה... שכחתי שיום שלישי.

אז חמותי הגיעה, גם חמי ושתי הגיסות שלי.

יופיייי.

הוצאתי את הילדים מהאפסנאות - וניגשתי לערוך את השולחן.

אחרי הכנה מהירה של סלט - אנחנו יושבים סביב השולחן.

חמותי פוצחת בשיחה.

חמותי - "נו תותי, מה את רוצה מתנה ליומולדת? "

תותי - "כלב ואופניים".

חמותי - "אה. אח שלי קנה לגרצ'י (האח הגדול של האיש) אופניים ליומולדת - כשהוא היה בן שנה".

אני מרימה גבה. "למה לו לקנות אופניים לילד שרק למד ללכת?" אני שואלת.

"אה. עונה לי החמות "הוא הצליח לרכב עליהם. לבית של סבתא מוחה, כשהאיש שלך היה בעגלה. הוא ידע לעשות הכל." היא מנפחת חזה בגאוה.

אני "אבל האיש לא נולד עדיין יש בינהם הפרש של כמעט ארבע שנים".

שתיקה.

"אה. אז כנראה הוא היה גדול יותר. אולי בן שנה וחצי."

ובסוף יוצא שהמשפחה שלי דפוקה - כן?!

היום היה לנו יום היערכות בבית הספר. ישבנו קרוב ל 8 שעות ושוחחנו על יעדים - עיתונות - רפיוטיישן ואדיוקיישן. העצמת חשיבה, הענקת כלים, רצון לקדם ולהקדים.

הסתכלתי על המורות - שאת רובן ראיתי היום בפעם הראשונה בחיי. כולן נראו מאד מסורות לעבודתן.

על השולחן תלושי משכורת - ביקשתי מעמיתה להציץ - לא יפה, אני יודעת, אבל אני רומניה - אין לי נימוסין.

היא העבירה אלי את התלוש בחצי חיוך.

3,500 ש"ח.

כולל הכל - תוספות על ילדים( 36 ש"ח על הגן של כל ילד), תואר אקדמי (תוספת של 150 ש"ח), שנות ותק, שעות השתלמות, אש"ל, נסיעות וביגוד (8 ש"ח!).

ואחר כך - נכנסתי לקרוא כתבה ששלחה לי חברה - על פתיחת הלימודים ב 03/09 במקום ב 01/09.

בטוקבקים אנשים קראו לצוות החינוכי - פרזיטים, הם קיללו כאילו אין מחר (ובשגיאות כתיב - דה.).

לא יודעת למה זה מפריע. בכל מקום יש טוקבקיסטים משועממים שרק מחפשים היכן להוריד את התיסכוליישן שלהם - אבל עדיין, כשאני עומדת להרוויח פחות מהמנקה של בית הספר - (מבלי כמובן להסתכל על תפקיד המנקה כנחות - הכוונה היא מבחינת שעות העבודה, ההשקעה ושנות הלימודים) - אני לא יכולה שלא לתהות עד כמה הישראלי המכוער יכול להמשיך ולבקש שירות מלא תמורת "אין כסף".

בלילה אחרי שאספנו את הכלים ושני הגוזלים נרדמו הוא הריח את השיער שלי.

סתם. ישבתי על הספה והוא קם מהמיטה, והלך לסלון להריח את השיער שלי, נעמד מולי עם התחתונים הסקסיים שלו (נו - אני זו שקונה את התחתונים, לא ברור?) בחיוך ערמומי.

אני מסתכלת עליו. עייפה. כבר אחרי 23:00 .

הוא מתכופף לגובה של העיניים שלי. אני יכולה להריח את הבל הפה שלו. ממממ מתוק.

הוא מנשק אותי,  מצחיק אותו שאני מהססת (בדרך כלל אני זו הקופצת והוא האדיש הנחמס), הוא מוריד את כתפיות הגופיה שלי ומנשק את הכתפיים שלי, תוחב את האף בין השדיים שלי ומחייך.

"מה אתה צוחק, טמבל?"

אפשר לדחות את יועץ הנישואין.

גם את העורך דין לענייני משפחה. אני אחכה עם התיק...