מאמי יא מאמי ...

איזה ילדים מצחיקים קיבלתי השנה. אחרי שהייתי שנתיים מורה בכיתה א', לקבל פתאום ילדים בגן חובה נראה כמו ... כמו משחק נחמד.

"שבו כאן", חצי שעה שירים ומשחקים, חלוקה לקבוצות עבודה בכיוּר ובהדבקות, אכלו בתאבון, צאו לחצר, חיזרו למפגש, ציירו קצת, תראו איזה יופי חצב - עכשיו שוב -  לגזור ולהדביק - צאו שוב לחצר , מפגש שירי פרידה ויאללה ביי  - ועדיין אני מחכה כל הזמן לצלצול שיוציא אותי להפסקה. אני נהנית לעבוד עם השותפה שלי - אישה מקסימה ונעימה, הסייעת שלי קצת צורמת לי באוזן (לא בגלל הקול - בגלל השפה שלה - זה נשמע כמו עברית אבל זה לא.) - אז אני זו שעושה את מרבית הדברים ("שם המספר" - צריך לדחוף את זה חזק  יותר בקורס סייעות דידקטיות) ועדיין אני חושבת שיש לי את הצוות הטוב ביותר. יש לי בעיה עם האוירה בבית הספר - לא יודעת איך להסביר את זה יש אווירה עכורה בבית הספר וזה מורגש בכל מקום. אין בו את חדות העשייה. הנה, לא נגמר השבוע וכבר אני מרגישה כאילו והתגלגלתי בשמיכה מלאת פרעושים.

אני מגיעה ראשונה ויוצאת אחרונה ועדיין אני מרגישה כאילו לא עשיתי מספיק - אוף.

אני שונאת להיות האחרונה שמבינה דברים...

יש לי גוזל בגן שלא מפסיק לבכות כבר ארבעה ימים.

הוא בוכה רצוף - מהשעה 08:20 עד השעה 13:30 בה אני הולכת הביתה. מדי פעם, כשאני מביאה לו בקבוק מים/מדבקה/גזר הוא מפסיק לבכות, ואחרי דקה הוא שב לגעות בבכי.

ניסיתי לדבר/לכעוס/להסביר לא עבד כלום.

היום הושבתי אותו בכיסא לידי- כי הוא הבטיח שאם ישב לידי הוא ישב בשקט. כמובן שהוא שיקר והוא בכה ללא הפסקה שלושה מפגשים ברציפות.  כשהגעתי הביתה ראיתי מעין הבזקים של פסים שחורים בעיניים ואני חושבת שאתנה ניסתה לפרוץ לי מהמצח : קוראים לזה "סופר - מגרנה" - אל תנסו את זה בבית...

מלבד הגוזל הבוכה. יש לי גם זנב. היא ממש חמודה, ומדי פעם כשאני שולחת אותה בעדינות לשחק עם עוד ילדה, היא מביטה בי והבריכות בעיניים שלה מתמלאות בדמעות.

כבר יצא לי ארבע פעמים לסגור את המקרר (בו נמצאים המים שלי) ולראות אותה עומדת מאחורי הדלת עם מבט מוזר בעיניים- הסייעת אומרת שקוראים לזה הערצה - ורי ספוקי - דעו לכם.

בכל זאת, זה נחמד שיש לך שריף כזה שיודע לנהל עבורך את העניינים כשאתה עייף. היא ממש כמו אלטר-אגו כזה "מאמי אמרה להצמיד את הכסאות לשולחן" "מאמי עוד לא אמרה "בתאבון"." וכאלה  - לפעמים לזנב יכול להיות גם יתרון - איי טל יו...

ראש השנה וכל שאר הדברים עומדים בפתח - ואני מודאגת כי עוד לא הגשתי את עבודת הסמינריון שלי . אה בודאי שיש לכך סיבה טובה.

עוד לא כתבתי אותה.

כן. אני יודעת שאני סתומה. תודה.

לרגל השנה החדשה אני מאחלת לעצמי להדפיס פיינלי את העבודה הארורה.

תודה.

לילה טוב.

מאמי.

* להזכיר לעצמי לספר לכם על הגננת ה"סוּפּנאצית" של התות. מאד משעשע.