מאמי יא מאמי ...

ישבנו לנו בסבביה, המיועד ואנוכי לאכול ארוחת צוהריים, מעשה ידיה להתפאר של ושתי.

מאחר ואישי החליט על "חוק חדש", ובו אסור לי לקרוא את העיתון בזמן הארוחה מאחר ועלי להתעניין בו ובשאר הסובבים, הונח כלאחר כבוד העיתון בשלמותו ליד צלחתי.

המיועד סיים את ארוחתו ואני מיהרתי לסיים את מה שנותר בצלחתי, ע"מ שלא אשאר לבד, יותר מדי זמן, ליד השולחן (מזמן שיחת נפש ולא עם אנשים מהסוג החביב עלי).

אישי הרים את העיתון, בחר בקפידה את החלקים, ועמד ליד הדלת "נו..." זרז אותי, "תתחילי לזוז", "רגע" אמרתי, "לקחתָ את הספורט?". אישי הציץ בחבילה תחת זרועו והניד את ראשו לשלילה, "נו... מה אני, עז?!" אמרתי בעצבנות, תוך שאני פותחת את הגיליון, כדי שאוכל לראות את הכותרת.

ג'וק ענק הסתכל עלי בתדהמה (כנראה הפרעתי לו לקרוא את כותרות הספורט). מובן שהסתכלתי עליו בחזרה.

 ואז צרחתי בהיסטריה, תוך ניתורים עולים ויורדים (אני חושבת שבשלב מסוים אפילו טיפסתי על הקיר, רק מהפחד שיוכל להגיע אלי), אישי (הגיבור) מיהר לנער את עיתון הספורט על הריצפה, ולמעוך את הג'וק המגעיל.

ואז הוא ניגש לטפל בי... "תגידי לי... את נורמאלית?!", שאג , "חשבתי שידעת את התשובה לזה כשהתחתנו..." עניתי לו מהספה שבסלון.

"את חייבת להירגע. חייבת! את יכולה לסכן את התינוקת שלנו ככה!" אמר ופער אלי את עיניו היפות.

אחרי ששכנעתי אותו לעשות לי "שק קמח" עד לבית שלנו (היי, לכו תדעו אם יקימו שם הפגנה של ג'וקונים מ"ג'וקים לשלום עכשיו") הבהרתי לו, ששוב, לא מדובר באשמתי, אם הבית של אמא שלו לא היה מוּכה ג'וקים, לא הייתי חוטפת שבץ, נכון?!.

 זה, פלאס שיני הבינה שלי, פלאס ההרפס שיצא לי בגלל החום, פלאס ההקאות בעקבות המחשבה שהג'וק הזה בהה בי בזמן שאכלתי (בלעעעע), כל זה מוסיף רובד נוסף להריון שלי...

הייתי חייבת, בגלל שכ"ד וכו' להיכנס לאתר שיש בו את שער הדולר בכל יום נתון, אז נכנסתי לאתר של בנק ישראל. נו... אתם מכירים, איפה שמשלמים שכר של 14,000 ש"ח לכתבניות.נזכרתם? יופי. אז נכנסתי לאתר, ואחרי סיור קצר נכנסתי ל"דרושים" באתר, כי מה יזיקו 14,000 ש"ח לאחת כמוני?! ותראו מה מצאתי, לדעתי זה מצחיק בצורה היסטרית..., אני אהבתי את "הזמינות" של כל המשרות...